Page 82 - 20122
P. 82
בלילה הרפתקני במיוחד ,הלכנו התאום ואני לשדות גבעת עדה.
מקום יפה בימים ושומם בלילות .בדרכי חזרה הביתה חשבתי איזו
בת מזל אני ,על שמצאתי את שאהבה נפשי .גברי ,מזוקן ,מקועקע
למשעי ...כל הדברים שהיו אז חשובים עבורי .בעודי מחייכת את
עצמי לדעת ,ליטפתי את צווארי והבחנתי ששרשרת הזהב עם סמל
הפריון ,שאימא שלי שמרה כל החיים ובחרה לתת דווקא לי ,נעלמה.
נעלמה זאת הגדרה חמודה לעובדה שבלהט הרגע העפתי אותה מעל
ראשי באמצע השדה .נפלא .השעה היתה ארבע ועשרים מהצד הלא
נכון של היום ,באמצע פברואר .מאמ הוזעקה ,יצאה עטופה שמיכת
פוך מביתה ומלמלה קללות בשלל שפות.
מאמ גרה רחוב לידי מאז שהיינו בכיתה ה׳ .יום אחד התיישבה לידי
בהסעה מבית הספר ואמרה שיש לה המון חתולים בבית .לא הבעתי
עניין רב ,אבל זה לא עצר אותה מלהזמין אותי לביתה בכל לשון של
בקשה .סירבתי .חמש שנים של רחובות מקבילים ונסיעות משותפות
נדרשו כדי שנהפוך לחברות .ברגע שזה קרה ,הפכנו בלתי נפרדות.
חברים באים והולכים ,אבל החברות הזאת ,עם כל מה ששרדה ,כולל
הלילה ההוא בכרמים ,היא אחת לחיים.
חנינו באמצע השדה הענק והתחלנו לחפש .שתי בחורות בנות שמונה־
עשרה ,אחת לבושה מעט מדי והשנייה בשמיכת פוך .חיפשנו עד שזרחה
השמש והחקלאים הגיעו .נכנסנו למכונית בלי השרשרת .הבטתי במאמ
בעיניים דומעות והיא הביטה בי בזעם קר .ניסיתי בכל כוחי לגרום
לשתינו לצחוק ,כשהבחנתי שהרכב התחיל לנסוע מוזר .התעקשתי
במשך דקות ארוכות שהוא נוטה לצד ימין עד ששכנעתי גם אותה .כך
מצאנו את עצמנו ,בחורה אחת לבושה מעט מדי ואחת בשמיכת פוך,
בתחנת דלק על כביש חיפה תל אביב הישן ,מנסות להחליף גלגל ללא
הצלחה .בבושת פנים ניגשתי למתדלק השדוף לבקש עזרה .שיתפנו
פעולה ,בצורה קצת מוזרה ,והגלגל הוחלף .ברגע שחזרנו לכביש
המהיר חשתי שוב בנטייה של הרכב ימינה .הבטתי במאמ וידעתי
שמערכת היחסים בינינו תקום ותיפול על השתיקה שלי ברגע זה .לא
אמרתי דבר .הורדתי אותה בבית ,ביקשתי בפעם המיליון סליחה ,היא
אמרה שזה בסדר ונשקה לי על האף .כי זה מה שעושות חברות לחיים.
82