Page 27 - 5422

‫שתדמק המטרה ‪|27‬‬

‫ברשימה האינסופית שקיבלתי מהילה הדסקאית מוסיף הוויקינג‬
‫כבדרך אגב משהו שלאוזן רגילה יישמע סתמי ואפילו מיותר‪" :‬מאל ּכ‬
‫מתעב את התנהלות הארגון‪ .‬הוא לא מפחד לומר את דעתו על‬
‫השחיתות והצביעות של הבכירים בפת"ח‪ ,‬שרק מסיתים את הצעירים‬
‫וגורמים להם למות‪ .‬הוא לאומני ששונא יהודים‪ ,‬אבל מעריץ את‬
‫היכולות והנחישות שלהם‪ ,‬שבזכותן הם הביסו את כל העולם הערבי"‪.‬‬
‫החושים שלי מתעוררים‪ .‬אני אוסף את עצמי ברגע‪ ,‬נדרך‪ ,‬מד‬
‫הריכוז שבראשי‪ ,‬ששייט עד אז על שישים קמ"ש‪ ,‬עובר למאתיים‬
‫שמונים‪ ,‬בלי שום אות שהוויקינג יוכל להבחיו בו‪ .‬אני מפעיל "צילום‬
‫מסך" של עצמי ונותר באותה תנוחת ישיבה־שכיבה על הכיסא‪ .‬אני‬
‫מקפיא מבט‪ ,‬מקבע את עוצמת הקול שלי‪ ,‬פוקד על רגלי השמאלית‬
‫להמשיך לנוע לצדדים‪ .‬אסור שהמקור ֵידע מה עובר בראשי כאשר אני‬
‫מתכנן את המשך השיחה‪ .‬אני שוקל כל הברה‪ ,‬כל מילה‪ ,‬כל משפט‪,‬‬
‫כל שתיקה‪ ,‬כל תנועת גוף‪ .‬כל מה שאני עושה מאותו רגע ועד סוף‬
‫הפגישה‪ ,‬כולו מכוון למטרה אחת‪ :‬לאסוף כמה שיותר מידע על ֵאל־‬
‫קודסי בלי שהוויקינג יעלה על הדעת שאני מתעניין בבן של שכנו‬

‫באופן מיוחד‪.‬‬
‫בתום הפגישה אני נכנס למשרד בצעדים מהירים‪ ,‬מסיט את המבט‬
‫כדי להימנע מלפגוש במבטה של אור‪ ,‬הפקידה‪ ,‬ששולחנה צמוד לפתח‬
‫הלשכה שלי‪ .‬בתקופה האחרונה היא מסתכלת עליי אחרת‪ .‬העיניים‬
‫שלה בורקות והחיוך שלה תמידי‪ .‬זה מבט שאני יודע לפענח‪ ,‬ובכל‬

‫זאת מקווה שאני טועה בו‪.‬‬
‫אני מתיישב‪ ,‬מדליק את המחשב ונכנס בסקרנות לתיק של מאל ּכ‬
‫אל־קודסי‪ .‬אין בו הרבה פרטים‪ ,‬ומהמסמכים הבודדים עולה שלמאל ּכ‬
‫הייתה ילדות "רגילה"‪ .‬כמו חלק גדול מבני דור האינתיפאדה‬
‫הראשונה‪ ,‬הוא השתתף בהפגנות וזרק אבנים ובקבוקי תבערה‪ .‬הוא‬
‫נפצע בראש מכדור במהלך הפרות סדר בטול כרם ואיבד עין‪ ,‬היה‬
‫מאושפז בבית חולים בארץ כארבעה חודשים‪ ,‬ומיד אחרי שיצא משם‬
‫נעצר וישב בכלא כחצי שנה‪ .‬אני מחפש פרטים על נסיבות הפציעה‬
‫שלו‪ .‬הם לא מופיעים‪ .‬בתקופה ההיא עדיין לא הקפידו בשירות על‬