Page 31 - 5422
P. 31
שתדמק המטרה |31
מצליח להבין ,אבל משער שהיא טוענת כנגדי בהתרסה" ,איפה
היית?" ואולי משתאה" ,מי אתה?"
דמעה מורדת כמעט מצליחה לסדוק את התחפושת המושלמת
שלי .גוש גדול של מועקה חונק אותי .אני נבהל .משליך בזעם ובעצב
את האלבום של רומי ממחשבותיי ,ועוד כמה דלתות ותאים בליבי
נאטמים" .אלון" משמש עבורי מקום מפלט ,קר ומנוכר אבל מגן,
נטול רגשות ומחשבות שאינם קשורים ליעדים ומטרות ,למבצעים
וסיכולים ,למספרים וקודים מוזרים ,לעיתים אינפנטיליים .בעולמו
של אלון החוקים פשוטים .האנשים מחולקים לשתי קבוצות :טובים
ורעים ,והם כולם כלים במשחק הגדול והמרהיב שאני מככב בו.
עדיין בג'יפ ,בסבלנות מאולצת שאוזלת בהדרגה ,אני מחכה שהכוח
הצבאי יסיים את היערכותו לקראת היציאה לכפרים המנומנמים .עוד
זמן קצר אבליח בהפתעה שהיא בעצם שגרה מאוסה ,ואכריז על עוד
לילה שבו אני הכוכב הגדול ,או כפי שמכירים אותי באזור" ,השטן
הקטן" .אבקר בלי הזמנה בכמה בתים כמו דמות בנאלית של נבל
בספר ילדים ,ביקור שייצרב בנפשם של כל בני המשפחה .בשלב
הזה ,המחשבה שאני ,אלון ,הוא חלק מהסיוט של אנשים כה רבים ,או
הסיוט עצמו ,עוד לא מפריעה לי .אולי זה אפילו נעים לי .בתוך־תוכי
אני גאה במעמד הזה ,ודואג בעקביות ,בדרכים שונות ובתחבולות,
להזין ולהעצים אותו.
אני נע בחוסר נוחות .רגלי השמאלית רוקדת לצדדים בקצב הולך
וגובר .זה מבעיר פתיל שבסופו יפעיל מטען חבלה רב־עוצמה ,אני
עצמי .אני נאבק בקושי בדחף האלים לפרוץ את כלוב הג'יפ ולשאוג
על מפקד הכוח שמתלווה אליי ,כפי שכבר עשיתי פעמים כה רבות .אני
יודע שבטקס לא רשמי ,ללא נוכחותי ,קיבלתי מקציני הצבא שעבדו
איתי את אות "השב"כניק הפסיכופת" .מצד שני ,אני יודע שאני זוכה
להערכה גדולה על המקצועיות ,על ההשקעה ועל המסירות שלי.
אבל "הערצה" היא המילה שמתרוצצת במוחי .זאת המילה
הנכונה ,ואם לא ,היא חייבת להיות .רק כך ראוי להתייחס ליוצר של
משחק החיים ,האדם האחד שכותב את העלילה ,מפיק ומביים ,וגם
