Page 30 - 5422

‫‪ | 30‬מסוכלים‬

‫ליבי‪ .‬תהיתי מה הם חושבים‪ ,‬איך הם מרגישים‪ ,‬כיצד אירוע שבו‬
‫חיילים של האויב מגיעים באמצע הלילה ופורצים בברוטליות לבית‬
‫שלהם ישפיע על המשך חייהם‪ .‬בפעמים הרבות שחיכיתי בג'יפ לפני‬
‫ההסתערות על הבית וכיבושו‪ ,‬המוח שלי הקרין סרטון של חמלה‪.‬‬
‫צפיתי באמא‪ ,‬באבא או במבוגר אחר ניגשים בדחיפות למיטות של‬
‫הילדים וקיוויתי שהם מחבקים אותם בחום ומרגיעים אותם בכמה‬
‫מילים לפני שהם שולפים אותם למקום שבו יתרכזו כל בני המשפחה‪.‬‬
‫בסלון‪ ,‬הילדים יראו את המבוגרים באור שונה מהרגיל‪ .‬האנשים‬
‫שהיו עבורם חוף מבטחים מאז שנולדו יהפכו לסערה מייבבת של‬
‫פחד‪ ,‬בלבול וטינה‪ .‬הילדים יתפלאו ויזדעזעו מהמחזה‪ .‬הם יקוו שזה‬
‫רק חלום ובעוד רגע יתעוררו ויזחלו בשקט למיטה של אמא‪ ,‬חום גופה‬
‫יניס מהם את הסיוט‪ ,‬ועם חלום משעשע על אחד הסיפורים של סבא‬

‫יעצמו עיניים ויירדמו‪ ,‬עד שיפציע בוקר של יום חדש ורגיל‪.‬‬
‫אבל זה לא חלום‪ .‬הם צופים בסקרנות ובבעתה באורחים הלא־‬
‫קרואים‪ ,‬שנראים כאילו התחפשו ברשלנות‪ ,‬במדיהם הירוקים‪ ,‬בנשק‬
‫שהם נושאים ובאביזרים משונים שאיתם‪ .‬אולי הם ראו דבר כזה פעם‬

‫בסרט‪ .‬עכשיו זה קורה במציאות‪.‬‬
‫בראשי מתחלפות תמונות של ילדים‪ ,‬חסרי שמות‪ ,‬שפגשתי‬
‫בבתים רבים באמצע הלילה‪ .‬חלקם ליוו אותי ימים שלמים‪ .‬באלבום‬
‫הדמיוני הזה עולה תמונה של ילד יושב על הריסות ביתו‪ .‬ראיתי אותו‬
‫לראשונה בסרט תיעודי‪ ,‬ובחלוף השנים נתקלתי בו במציאות‪ .‬אני‬

‫מנסה להיזכר בשמו אבל אני עייף מדי‪ ,‬ולא מצליח להתרכז‪.‬‬
‫אלבום התמונות הזה מצית בי רגשי אשמה המהולים בגעגוע‬
‫לרומי‪ ,‬שנולדה רק לפני חמישה חודשים‪ .‬כל המחשבות האחרות‬
‫מתפוגגות לאוויר הקר‪ .‬התמונות של בתי מבזיקות לי בראש‪ .‬באחת‬
‫היא מחייכת‪ ,‬בשנייה ישנה עם אגודל בפה‪ ,‬ובאחרת היא מסתכלת‬
‫עליי‪ ,‬סוקרת אותי‪ .‬לרגע התמונה הזאת מיטשטשת‪ .‬אני מנסה‪ ,‬ללא‬
‫הצלחה‪ ,‬להיזכר בצבע העיניים של רומי‪ .‬אני מדמיין את המבט שהיא‬
‫נועצת בי לאחר היעדרות ממושכת שלי מהבית‪ .‬אני מנסה להתקרב‬
‫אליה‪ ,‬ונבלם על ידי מבטה‪ .‬היא שואלת או אומרת משהו שאני לא‬