Page 149 - 23822
P. 149

‫קונטרס על עסק התורה קלג‬

‫ְולֹא ִדּ ְבֵרי ֲח ָכ ִמים ֶשִׁדּ ְבּרוּ ַבּ ַתּ ְלמוּד ְל ָפֵרשׁ ַהתּוָֹרה ְו ַלֲעשׂוֹת ָלהּ‬
‫ְסָיג ִבּ ְל ַבד‪ֶ ,‬א ָלּא ְבּ ָכל ָמקוֹם ֶשִׁדּ ְבּרוּ‪ֲ ,‬א ִפילוּ ִשׂי ָחה ְבּ ָע ְל ָמא‪ָ ,‬צִרי‪‬‬
‫ְל ִהָזּ ֵהר ְמאֹד ְמאֹד‪ִ ,‬כּי ָכּל ִשׂי ָח ָתן ְצִרי ִכין ַתּ ְלמוּד‪ֶ ,‬שֶׁנֱּא ַמר ‪‬‬
‫‪ְ' : ‬ו ָע ֵלהוּ לֹא ִיבּוֹל' וגו'‪ְ ,9‬וָכל ִשׂי ָח ָתן לֹא ָהָיה ֶא ָלּא ָח ְכ ָמה‬
‫ְוֶדֶר‪ֶ ‬אֶרץ וּ ְמ ָשׁ ִלים ֶשׁל ָח ְכ ָמה‪ ,‬וּ ִמתּוֹ‪ֶ ‬זה עוֹ ֵמד ָאָדם ַעל ִדּ ְבֵרי‬
‫תּוָֹרה‪ִ ,‬כּי ִאם ֵאין ֶדֶּר‪ֶ ‬אֶרץ ֵאין תּוָֹרה‪ְ ,‬ו ִאם ֵאין ָח ְכ ָמה ֵאין ִיְר ָאה‬
‫‪ ,10  ‬וּ ִמתּוֹ‪ַ ‬ה ָמּ ָשׁל ִנ ְכַנס ְס ָבַרת ְו ַט ַעם ָה ִע ְנָין ְבּ ִלבּוֹ‪,‬‬
‫ַכֲּא ֶשׁר ָמ ִצינוּ ִבּ ְשׁלֹמֹה ַה ֶמּ ֶל‪ַ' :   ‬וְיַד ֵבּר ְשׁל ֶשׁת ֲא ָל ִפים‬

                          ‫ָמ ָשׁל'‪ְ ,‬כֵּדי ַלֲעמֹד ַעל ִדּ ְבֵרי ַהתּוָֹרה‪.11‬‬

‫ָל ֵכן ֶנֱא ַמר‪ְ' :‬ו ִנ ְשׁ ַמְר ָתּ ִמ ֹכּל ָדּ ָבר ָרע'‪ְ ,12‬כֵּדי ֶשְׁיּ ֵהא ָאָדם ָז ִהיר‬
‫ְבִּד ְבֵרי ֲח ָכ ִמים יוֹ ֵתר ִמִדּ ְבֵרי תּוָֹרה‪ֶ ,‬שֶׁנֱּא ַמר ‪ִ ' :  ‬כּי טוֹ ִבים‬
‫ֹדֶּדי‪ִ ‬מָיִּין'‪ַ .13‬וֲע ֵלי ֶהן ָכַּרת ַהָקּ ָבּ"ה ְבִּרית ִע ָמּנוּ‪ֶ ,‬שֶׁנֱּא ַמר ‪:  ‬‬
‫' ִכּי ַעל ִפּי ַהְדּ ָבִרים ָה ֵא ֶלּה ָכַּר ִתּי ִא ְתּ‪ְ ‬בִּרית ְו ֶאת ִי ְשָׂר ֵאל'‪ֵ ,‬הן ְדּ ָבִרים‬

                                         ‫‪+++‬‬

‫‪ .9‬סוכה כא‪ ,‬ב‪ :‬מנין שאפילו שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד‪ ,‬שנאמר‪ְ' :‬ו ָע ֵלהוּ‬
                                                                   ‫לֹא ִיבּוֹל'‪.‬‬

‫‪ .10‬מפרש רבינו‪' ,‬אם אין דרך ארץ' וכן 'אם אין חכמה' – היינו שיחות חז"ל בדרך‬
                                      ‫ארץ‪ ,‬ודברי חכמה ומשלים של חכמינו‪.‬‬

‫‪ .11‬שהש"ר א‪ ,‬ח‪ :‬אל יהי המשל הזה קל בעיניך‪ ,‬שעל ידי המשל הזה אדם יכול‬
‫לעמוד בדברי תורה‪ ,‬משל למלך שאבד זהב מביתו או מרגליות טובה‪ ,‬לא על‬
‫ידי פתילה כאיסר הוא מוצא אותה‪ ,‬כך המשל הזה לא יהיה קל בעיניך‪ ,‬שעל‬
‫ידי המשל אדם עומד על דברי תורה‪ ,‬תדע לך שהוא כן‪ ,‬שהרי שלמה על ידי‬
‫המשל הזה עמד על דקדוקיה של תורה‪ .‬וע"ע שמו"ר מ‪ ,‬א‪ :‬צריך אדם להיות‬
‫נוטל משל‪ ,‬לומר פרקו או אגדתו או מדרשו בשעה שהוא מבקש לאמרם בציבור‪.‬‬

       ‫‪ְ' .12‬וִנ ְשׁ ַמְר ָתּ' – הם גזירות וסייגים שעשו חז"ל משמרת וגדר לדברי תורה‪.‬‬
‫‪ .13‬ע"ז לה‪ ,‬א‪ :‬מאי ' ִכּי טוֹ ִבים ֹדֶּדי‪ִ ‬מָיִּין'‪ ,‬אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע‪,‬‬

              ‫ערבים עלי דברי דודיך ]– דברי סופרים[‪ ,‬יותר מיינה של תורה‪.‬‬
   144   145   146   147   148   149   150   151   152   153   154