Page 130 - 1322
P. 130
| 130דריה שועלי
"כן ,תודה רבה ,חמודה ",אמרה שרית והעיפה מבט על הבית של
עצמה ,שהיה מרווח ואינטימי בו־זמנית ,ושפע עציצי ענק רעננים.
"ארוחת הערב מוכנה ",קרא הרופא ,ושלושתם ניגשו לשולחן
לארוחה של רוסטביף ,פירה וסלט עגבניות ובצל .העובדה שאכלה
סטייק בצהריים לא הפריעה למזי .הנטייה שלה מילדות היתה לאכול
כשיש אוכל.
"מזי ,מה קרה לג׳וש בעצם?" שאל רוני .זה לא הולך להיות ערב
של סמול־טוק ,חשבה מזי ,ובהקלה מסוימת.
"הלוואי שידעתי ",היא ענתה" ,הייתי בת שתים־עשרה .הוא כבר
לא היה ביחידה כמה שנים ,והוא התפרנס ממה שהוא ידע הכי טוב,
שזה להדריך ירי .אז הוא היה מאמן מאבטחים בארץ .בזמנו היה לזה
קצת פחות ביקוש מהיום ,זה היה בעיקר מוסדות — חברת החשמל,
אגד ,כאלה .עוד לא היו מאבטחים בכל קניון ובכל בית ספר .אז הוא
היה עובד הרבה גם בחו"ל ,דרך מישהו ששירת איתו בבקעה והקים
חברה כזאת .ואז הם טסו לקולומביה ,היו שם כמה חודשים .ואז עברו
לצ׳ילה .הפעם האחרונה שאני שמעתי ממנו היתה מפרו .מקופה קבנה
בפרו .וזהו .המכתבים הפסיקו להגיע".
"אלוהים שיעזור ",אמרה שרית ומזגה לעצמה כוס שלמה של יין
אדום.
"דיווחתי עליו כנעדר בעזרת העובדת הסוציאלית שהיתה אחראית
עליי ובעזרת בני פרץ ,לא יודעת אם הכרתם אותו"...
"השם מוכר לי .הוא היה איתו בימ"מ?"
"כן .הוא אבא של דודי פרץ ,בעלה של יסמין".
"אה ...מעניין איך שהכול קשור ",אמר רוני.
"אני אסביר לך אחר כך .בכל מקרה ,בעזרתו ובעזרת העובדת
הסוציאלית שהיתה אחראית עליי אז —"
"עובדת סוציאלית?" שאלה שרית.
"כן ,לא היה לי אף אחד אחר אז .עוד לפני שג׳וש נעלם ,בגלל
שהוא היה בחו"ל הרבה ,גרתי אצל סבא וסבתא שלי ,ההורים שלו,
אבל אז הם נהרגו בתאונת דרכים"...
