Page 135 - 1322
P. 135

‫פרק ‪18‬‬

‫״עלמה עדיין גרה בחוות שער הגיא‪,‬״ עידכן בנג׳י את מזי‪ ,‬שהתקשרה‬
                    ‫אליו מהאופנוע אחרי שיצאה מביתו של הרופא‪.‬‬

‫"מצוין‪ .‬תתקשר אליה‪ .‬תגיד שאני רוצה לבוא עוד הלילה‪ ,‬שזה‬
‫קשור ליסמין ושזה עניין של חיים ומוות‪ .‬ותגיד לה גם שאם היא‬

                  ‫תודיע למישהו שאני מגיעה‪ ,‬היא תסכן את יסמין‪".‬‬
‫"או־קיי‪ .‬אני שולח לך את המספר שלה‪ .‬אם זה לא קורה‪ ,‬אני‬

                    ‫אודיע‪ .‬אחרת תניחי שזה בסדר‪ .‬מתי תהיי שם?"‬
                                                    ‫"שעה וחצי‪".‬‬

‫מזי ידעה שכדאי שהיא תיסע ישר לעלמה‪ .‬אבל הביקור אצל‬
‫הרופא‪ ,‬תחושת הגילוי המתקרב‪ ,‬טענו אותה באדרנלין‪ ,‬ואדרנלין היה‬
‫סם מבלבל‪ .‬הוא נתן אנרגיה מתפרצת ותחושה כוזבת של מסוגלות‪.‬‬
‫מזי היתה צריכה לפרוק אותו‪ ,‬כדי שהיא תוכל להתמקד בידע‬

                                     ‫ובהשערות‪ .‬היא נסעה אל הנגר‪.‬‬
‫הנגר גר בבית המלאכה שלו‪ ,‬במבנה תעשייתי ביהוד‪ ,‬שבכל מקרה‬
‫היתה בדרך לירושלים‪ ,‬כך אמרה מזי לעצמה‪ .‬דלת הברזל לא היתה‬
‫נעולה‪ .‬היא נכנסה ושאפה את הריחות האהובים של נסורת‪ ,‬דבק‬
‫נגרים והזיעה שלו‪ .‬שידת מגירות עמדה לייבוש על עיתונים פרושים‪.‬‬
‫הנגר ישב לשולחן המטבח ואכל לחם טרי טבול בשמן זית‪ ,‬גבינה‬

        ‫קשה שריחה העז התאים לשאר הריחות‪ ,‬ושתה יין אדום זול‪.‬‬
‫"רעבה?" הוא שאל כאילו הם מתראים כל יום‪ ,‬וחייך את החיוך‬
‫המריר שלו‪ .‬היה לו גם חיוך שמח‪ ,‬אבל הוא היה נדיר ומעולם לא‬
‫הגיע הודות למזי‪ .‬כשהוא קם וקירב אותה אליו‪ ,‬יד אחת בעורפה‬
‫המגולח ויד שנייה על עצם הזנב שלה‪ ,‬התנגנה בראשה שורה משיר‪,‬‬

                                                             ‫בריפיט‪,‬‬
   130   131   132   133   134   135   136   137   138   139   140