Page 136 - 1322

‫‪ | 136‬דריה שועלי‬

‫‪"Wine, then bed, then more, then again, Wine, then bed,‬‬
‫‪then more, then again".‬‬
‫היא לא זכרה את שם השיר‪ .‬הם נפלו למיטה‪ ,‬שהיתה מזרן גדול‬
‫מונח על משטחי עץ על הרצפה‪ ,‬הגופים שלהם משתלבים ונכרכים זה‬
‫בזה‪ ,‬כמו כשהם היו בני חמש־עשרה‪ ,‬ושוב כשהיו בני עשרים ושתיים‪,‬‬
‫ושוב בשנה האחרונה‪" .‬זרועות וצווארים"‪ .‬נצמדים ונפרדים ונצמדים‪.‬‬
‫ריחות גוף מתוקים וכבדים‪ .‬זה היה יכול להיות ערב מושלם אם היא‬
‫לא היתה חייבת לנסוע לעלמה‪ .‬ואולי יותר טוב כך‪ .‬אחרי המעשה‬
‫תמיד היה משתרר ביניהם איזה ריחוק‪ ,‬של שני אנשים שההתאמה‬
‫הגופנית ביניהם עמדה ביחס הפוך להתאמה הרגשית‪ .‬היא יצאה‬

‫מהמקלחת והתלבשה‪.‬‬
‫"נתראה‪ ",‬היא אמרה‪.‬‬
‫"המשרד שלי ייצור קשר עם משרדך‪ ",‬הוא ענה‪.‬‬
‫מכיוון שבנג׳י לא הודיע לה אחרת‪ ,‬מזי יצאה אל עלמה‪ ,‬אל שער‬
‫הגיא‪ .‬היא קראה קצת על המקום; היו בו לא יותר משבעה בתים‪ ,‬כולם‬
‫מתקופת המנדט‪ ,‬ופנסיון לכלבים שאותו ניהלה אישה שהתמחתה‬
‫בכלבים כנעניים‪ ,‬הכלבים הילידיים היחידים של הארץ‪ .‬בתחילת שנות‬
‫השמונים התיישבו בבתים הנטושים כמה אנשים‪ ,‬חיזקו את המבנים‬
‫באדני רכבת‪ ,‬שתלו גרניום בגינות וגרו שם בלי שכר דירה‪ ,‬בלי חשמל‬
‫ובלי טלפונים‪ ,‬שהותקנו רק בשנות התשעים‪ .‬וברגע שתושבי החווה‬
‫עלו על הגריד‪ ,‬נתלתה חרב הגירוש מעל ראשיהם‪ ,‬והם רק דחו את הקץ‪.‬‬
‫מזי רכבה באוויר הסמיך‪ ,‬מחכה לרגע שבו תתקרב לשער הגיא‪,‬‬
‫והאוויר יתחיל להתייבש ולהצטנן‪ .‬היא נסעה במהירות‪ .‬בכניסה‬
‫לשער הגיא‪ ,‬תחנת הדלק נמרחה ככתם צבע צהוב לשמאלה‪ ,‬והמבנה‬
‫הטורקי לימינה הבליח לרגע בחושך‪ .‬היא האטה כדי לא לפספס את‬
‫השלט הלבן הקטן‪ ,‬ירדה מהכביש ימינה ועלתה בזהירות בכביש עפר‬
‫תלול ולא מואר‪ ,‬מדליקה את האורות הגבוהים כדי להימנע מבורות‪.‬‬
‫האופנוע היה סבבה בכביש‪ ,‬אבל רכיבת שטח לא החמיאה לו‪ .‬בחצי‬
‫הדרך למעלה כלבי הפנסיון כבר התחילו לנבוח‪ .‬זה לא היה המקום‬

‫להגיע אליו בהפתעה‪.‬‬