Page 140 - 1322
P. 140
| 140דריה שועלי
על לעשות דברים שהם כאילו עמך .ומצאנו שם חנות שעושה חורים
באוזניים ,ועשו לי חורים עם ׳סטאדס׳ כאלה ,אבל פושטים ,עם
זכוכית .ואז ג׳ז אומרת לי ,׳בואי נתחלף .אני מתערבת איתך שאף
אחת מהקוקיצות׳ — ככה היא היתה קוראת לבנות העשירות האחרות
— 'לא תעז בחיים להגיד לי שזה לא יהלומים מה שיש לי.׳ והתחלפנו.
זה גם היה הדרך שלה לתת לי מתנות בלי שאני איעלב .היא חשבה
שזה מביך אותי שאני ענייה".
"את ענייה?" מזי חייכה בכנות.
"בסטנדרטים של יסמין כולם עניים ",עלמה חייכה" ,לי לא היתה
בעיה עם זה ,זה לא הביך אותי בכלל .וגם לא היה אכפת לי לתת לה
לפנק אותי .אני זוכרת שהיא שאלה אותי מה ההורים שלי עושים,
ואמרתי לה מגדלים עזים ומכינים גבינות .אז היא אמרה שאבא שלה
מגדל כסף ומכין כסף".
"כמה זמן הייתן חברות?"
"עד שהיא עברה לפריז".
"מתי ראית אותה בפעם האחרונה?"
"אז .היינו אמורות לנסוע לסופשבוע ארוך למצפה הימים .על
חשבונה ,כמובן .וקבענו שהיא תאסוף אותי בבוקר בעשר כזה .וזהו.
היא לא הגיעה .וחיכיתי והתקשרתי ,והיא לא הגיעה".
"פשוט לא הגיעה?"
"כן .ואז התחלתי לשמוע כל מיני שמועות ,שהיא נעדרת ,שהיא...
נעלמה ...לא יודעת ,דברים מוזרים .וממש דאגתי לה .ולא היה לי
עם מי לדבר ,לא היו לי טלפונים של ה׳קוקיצות׳ ,ואבא שלה הוא
לא כזה מישהו שמתקשרים אליו ...והתקשרתי לארי והוא לא ענה
לי ,לא לטלפון ולא להודעות .אני כבר חשבתי ...לא יודעת מה
חשבתי ".צריך לברר מה היא חשבה ,חשבה מזי בלי להפריע לשטף.
"והתקשרתי גם למשטרה לדווח שהיא נעדרת ,והם אפילו הזמינו אותי
לתחנה ,אבל אז הם לא עשו עם זה כלום .וזהו ,פתאום אחרי שבוע אני
קוראת בעיתון שהיא בפריז ,ממלצרת שם באיזה ארמון .וזהו .היא לא
התקשרה ,לא שלחה אימייל ,הודעה ,לא העבירה לי מסר דרך מישהו.
