Page 236 - 1322
P. 236
| 236דריה שועלי
ונכנסה קצת אחריהם .הם ישבו בשולחן מימין .מזי התיישבה על הבר,
במקום שממנו היא יכלה לראות אותם .היא הזמינה סודה והסתכלה.
הסושי שלהם הגיע .הם אכלו ושתו סאקה בצהריים ,ודיברו .ליפמן
היה בגבו אל מזי ,האישה עם הפנים אליה .בהתחלה האישה הקשיבה.
אחר כך היא דיברה ,עם מעט הבעות והרבה תנועות ידיים .היו לה
פנים מחודדות מרזון ,אף מנותח ועיניים אפורות בהירות .מתחת
לשולחן הרגליים שלהם נגעו לפעמים ,אולי במקרה .מזי שמה שטר
מתחת לכוס ,כדי שהיא תוכל לקום מתי שתרצה ,וחיכתה .כשהאישה
קמה לשירותים ,מזי קמה מיד והתיישבה במקומה מול ליפמן .הוא
חייך חיוך מופתע.
"התבלבלת בשולחן?"
"רון ליפמן?"
"כן"...
"מזל מוריס ,חוקרת פרטית .אני צריכה לדבר איתך על ארי
שכטר".
ליפמן הזדקף .הלסת שלו התהדקה" .הוא נהרג בתאונה .מה יש
פה לדבר?"
מעל הגבה השמאלית שלו היתה צלקת דקיקה .מזי הושיטה את
היד ,ולהפתעתו של ליפמן ,שנרתע לאחור אינסטינקטיבית ,אבל
נתקל בישבנה של המלצרית שבדיוק עברה מאחוריו ונאלץ לרכון
חזרה קדימה ,היא נגעה בצלקת שלו בעדינות ,בקצה האצבע המורה,
ואז המשיכה מהגבה ,דרך הרקה ,אל הלחי שלו ,ואז החזירה את היד
בזריזות והניחה אותה היכן שהאקדח שלה היה תחוב בין הג׳ינס
לחולצה מצד ימין מאחור .ליפמן קפא.
"מתנה מארי?" היא שאלה.
הגבה המצולקת של ליפמן התרוממה" .ואם כן ,אז מה?"
"אני יודעת למה הוא נתן לך אותה".
"את אולי חושבת שאת יודעת".
האישה הזוויתית חזרה מהשירותים ונעמדה מעליהם.
"כל כך מהר החלפת אותי?" היא אמרה.
