Page 232 - 1322
P. 232
| 232דריה שועלי
"דיברתן על זה?"
"לא ממש .רק שאלתי אותה מאיפה היא מדברת כזה שוטף ,והיא
אמרה שהיא תכיר לי את סו כשהיא תבוא בקיץ ,כי סו למדה אז
בחו"ל".
"את זוכרת את הפעמים האחרות ששמעת אותה מדברת ערבית?"
"היא היתה מדברת לפעמים בטלפון .עכשיו שאני חושבת על זה,
אולי זה כן היה עם סו .אולי בטלפון הן דיברו ערבית .ופעם אחת
כשהיינו בצבא ,היה לנו פנצ׳ר ,ונתקענו עם האוטו של יסמין ליד
צומת כורסי ,מכירה? אז חיכינו לגרר שיבוא ,ובינתיים נעצרו לידנו
כמה חבר'ה .אני קצת נלחצתי האמת ,למרות שתכלס הם הציעו לנו
עזרה ,אבל הם דיברו ביניהם ערבית ולא ידעתי מה הם אומרים .ואז
יסמין — שתביני ,הבנאדם האחרון שהם חושבים שמדברת ת׳שפה,
כולה עם הגולף־גג־נפתח שלה ,וכל הילדת שמנת וזה — מתחילה
לדבר איתם שוטף ",עלמה צחקה" ,הם נשתלו שם .התאהבו בה ,כל
הארבעה נראה לי .נשארו לחכות איתנו עד שהגרר יגיע ,היו הכי
חמודים".
"יש לך מושג אם יאסר הנהג וסמירה קשורים אחד לשני?"
"אין לי מושג .בחיים לא הייתי אצל יסמין בבית .כאילו ,בבית של
אבא שלה".
"איך זה?"
"כשהכרנו ,בצבא ,כבר היתה לה דירה משלה".
"איפה?"
"תל אביב .כיכר מסריק .מעל איזה בית קפה שם".
יותר מכל הדברים מאז תחילת החקירה המשפט הזה גרם למזי
להרגיש כמה היא מוגבלת בלי המשאבים של המשטרה .בלי להיות
חלק מצוות של שישה־שבעה־עשרים אנשים .בלי בלשים .בלי צווי
חיפוש .בלי יכולת להרים צח"מ .היא הרגישה את הכדורים שהיא
הפילה ,כמו לדבר עם הבעלים של בית הקפה .אבל לא היה לה זמן
לבזבז על תסכול או רחמים עצמיים ,רגשות שרק הפריעו לשיקול
דעת .היא עצמה עיניים לרגע.
