Page 256 - 1322
P. 256
| 256דריה שועלי
"זה הרבה מאוד בשבילי ",אמרה מזי.
"יופי ",אמרה זהבה" ,אז אה ...אם יש לך ילדים"...
"אין לי ",אמרה מזי" ,שוב תודה".
***
מזי ישבה על האופנוע כמה רחובות מהדירה של זהבה קונץ בשונצינו.
אלכס חזר אליה עם המספר של תקווה אוחיון תוך דקות ,אבל היא
עוד לא התקשרה .היא חשבה .אוחיון עוד היתה שוטרת .העובדה
שמזי היתה פעם שוטרת לא פעלה לטובתה .אף אחד לא רצה להסתבך
עם מישהי שעזבה בנסיבות מפוקפקות .נוסף על זה ,הסיפור שעליו
מזי רצתה לדבר איתה היה מסריח ,וקשה לצאת נקי מסיפור מסריח.
הריח נדבק .היא מיששה את הדיסק־און־קי במחזיק המפתחות שלה,
ואמרה לעצמה שתמיד יש את זה .שאם היא תצטרך לשכנע את אוחיון
שתסמוך עליה ,היא תשתמש בזה .היא התקשרה.
תקווה אוחיון פתחה לה את דלת הדירה ברחוב ארלוזורוב ,לא
רחוק מרחוב הירקון .כל שאר הדירות בבניין כבר נקנו ושופצו ,והיו
להן מטבח פתוח ופרופיל בלגי .הבית של תקווה אוחיון היה קפסולת
זמן .רצפה מצוירת ,מסדרון בצורת ר׳ ,חדרים מרווחים עם תקרות
גבוהות ודלתות פנים מעץ צבוע לבן שהצהיב וזכוכית סבתא.
מזי הלכה אחרי תקווה לחדר השני משמאל .מול הטלוויזיה
הדולקת בלי קול ,ישוב בכורסת טלוויזיה ומכוסה שמיכת פיקה
למרות החום ,היה גבר בפיג׳מה .רחוץ ומסורק ,הוא בהה בטלוויזיה
המושתקת ,מאוורר עומד נשב לכיוונו.
"חיים ",אמרה תקווה בקול רם" ,חיים ,תכיר ,זאת מזל .היא היתה
שוטרת .היא באה לדבר איתי".
חיים לא הראה סימן שהוא שומע.
"חיים ,אני הולכת איתה למטבח .תקרא לי אם אתה צריך משהו".
חיים לא הגיב ,ומזי תהתה אם הוא יכול בכלל לקרוא למישהו .הן
פנו ימינה במסדרון והלכו עד למטבח הצר והארוך.
