Page 133 - zman
P. 133
הזמן שחלף בינתיים | 133
וזה היה מקום טוב להיות בו.
"זה קרה לפני כמעט שני עשורים ,קאת'י ",הזכרתי לה" .הגיע הזמן
שכולנו נמשיך הלאה".
היא פנתה אליי שוב" .וזה שאת מתוחה ומסתכלת מעבר לכתפך
כשאת מסתובבת בשוק המחורבן? זה נקרא להמשיך הלאה?"
"גם זה ייפסק .רק הגענו לכאן היום .אני אתמקם .אני מבטיחה".
"הוא היה צריך לומר לך שהוא שוטר ",אמרה בכעס.
"הוא לא אמר".
"הוא היה צריך להקשיב לך כשהוא חזר אלייך".
"הוא לא הקשיב".
היא נעצה בי מבט ממושך לפני שנשפה ,פנתה לעבר הים ומלמלה,
"אני צריכה עוד עוגה".
"אני אלך להביא ",עניתי וקמתי מהכיסא שלי.
הייתי כמעט בדלת כששמעתי את קולה הרועד" .זה שובר אותי".
הסתובבתי אליה וזה דרש מאמץ גדול ,גדול מדי ,להביט אל תוך
העיניים היפות ,החומות שלה שנצצו מדמעות ולא לאפשר לשלי
לפרוץ.
"מה שהיה יכול להיות לך ",סיימה" .מה ששניכם הייתם יכולים
לבנות יחד .כשאני חושבת על זה ,זה שובר אותי".
זה שבר גם אותי.
לפני זמן רב.
עכשיו הייתי חייבת תיקון.
"את לא יצאת לדייטים ",אמרה.
"אני כן ,קאת' ,מתוקה שלי ",עניתי ברכות.
"בסתר כי סירבת להתגרש מפטריק ",הטיחה בי" .לא היה איכפת
לו ,הוא רצה שתעשי את זה ,אבל הכלבות של החברה הגבוהה היו
קורעות אותך לגזרים".
זה היה נכון.
"אילו התגרשתי ממנו ,לא הייתי יכולה להיות איתו בבית החולים
כפי שהייתי צריכה להיות ,בתקופה שבה היה חולה ,לקחת החלטות
שרצה שאקח ",הזכרתי לה.
"פאט הכין את המסמכים ההם".
