Page 137 - zman
P. 137
הזמן שחלף בינתיים | 137
ואף על פי כן ,התגובה שלו לביקור הלא צפוי שלנו לא רק שלא
הייתה נחמדה ,או מנומסת ,או אפילו בלתי מזמינה...
היא הייתה ארסית.
"את לא עוזרת ,קאת' ",אמרתי לה.
"למה אני צריכה לעזור? באת .ראית .הוא התנהג כמו שמוק .בואי
נלך .אני רוצה לעצור בדרך חזרה בחנויות ההן בעיירה שעברנו דרכה.״
"תיהנו מהשופינג ",מלמל קיילן ,ואני קלטתי את התנועה שעשה,
אז הסתובבתי במהירות ,והרמתי יד אל הדלת שהתחיל לסגור.
הרמתי גם את עיניי אל שלו.
"בבקשה ,אתה אח שלי ,ההורים שלנו כבר אינם .אנחנו כל מה
שנשאר מהמשפחה שלנו".
"המצב כמו שהוא מתאים לי ",ענה.
"קיילן ,אתה חושב בכנות שאימא ואבא היו רוצים שנשאיר את זה
כך?" שאלתי.
"מה שאני חושב זה שלאבא הייתה חולשה אלייך שלא הבנתי כי
מבחינתי היית בזבוז מוחלט של אוויר לנשימה .מההתחלה .אימא תמיד
חשבה שתשתני ,אבל ברגע שהחברה הזאת שלך רצחה את החבר שלה
ואז נשלחה לבית סוהר — והדובדבן שבקצפת המפלצתית הזאת היה
שהיא נשפטה גם על סחר בסמים — היא הבינה שאת מקרה אבוד .רק
הוכחת לה את זה כשהתחתנת עם הזקן המסכן ההוא — שהיה מוכן
לקבל את כל זה רק כדי שתהיה לו אישה צעירה ויפה להציג לראווה
— בתמורה לכסף שלו.״
"חכה רק רגע ,לעזאזל —" התחילה קאת' לנהום.
הסתובבתי אליה במהירות" .קאת'! תפסיקי .את לא עוזרת".
"אין לו מושג על מה הוא מדבר!" השיבה קאת' בזעם.
"יש לה פה גדול לזאת ",העיר קיילן" .היא סוחרת סמים ,זונה של
סוחר סמים ,או סתם אחת מהחברות רודפות הבצע שלך?"
פניתי אל קיילן" .היא —"
"תשכחי ששאלתי .לא איכפת לי ",קטע אותי" ,אני רואה שגם
החברה וגם הנימוסים שלך לא השתנו ".הכריז" ,בדרך כלל נהוג
להתקשר לפני שמגיעים לביקור .אבל אני רק אומר ,קאדי ,בבקשה,
אני מתחנן ,אל תתקשרי מכיוון שאני לא רוצה שתבואי שוב לעולם".
