Page 139 - zman
P. 139
הזמן שחלף בינתיים | 139
"הי בחור ,אתה לא רואה את היגואר המהמם שלה?" שאלה קאת'
בשקט.
קיילן הזעיף פנים לעומתה.
נשארתי ממוקדת במטרה.
"אימא אהבה אותי ",אמרתי לו ברכות.
הוא החזיר אליי מבט" .היא ילדה אותך ,לא הייתה לה ברירה".
"אבא —" המשכתי לנסות.
הוא הדף בחוזקה את הדלת" .אנחנו לא עושים את זה".
לא הייתי מוכנה לתת לעוד גבר חשוב בחיי לחסום אותי ,בלי
שעשיתי כל מה שיש באפשרותי לעשות ,אז דחפתי בידי בכל כוחי.
"הם היו רוצים שננסה —"
"תורידי את היד שלך מהדלת שלי".
"קיילן ,או.קיי ,רק חמש דקות ",התמקחתי.
"תורידי את היד שלך מהדלת שלי ,קאדי ,או שאני נשבע באלוהים
שאני קורא למשטרה".
"אבל אתה אחי ואני אחותך".
"את יכולה לחשוב כך ,אבל רק שתדעי ,את כלום בשבילי .לא
חשבתי עלייך כבר שנים .חבל לי שאני צריך לחשוב עלייך עכשיו.
וכשאסגור את הדלת הזאת ,לא אחשוב עלייך שוב ,אני מקווה ,עד יום
מותי".
כששמעתי את זה ,הורדתי את ידי מהדלת .קיילן לא היה מוכן לזה
וראיתי הבזק של הפתעה בפניו לפני שנטרקה בחוזקה על המשקוף.
"אלוהים אדירים ,הוא לא סתם שמוק ,הוא לגמרי —" קאת' החלה
להתנשף בזעם.
הסתובבתי אליה והיא העיפה מבט אחד בפניי והשתתקה.
אחר כך אחזה בזרועי והוליכה אותי בחזרה אל היגואר .היא הובילה
אותי אל מושב הנוסע .היא לקחה ממני את המפתחות .היא נכנסה אל
מושב הנהג וכיוונה את הכיסא (קאת' הייתה ממש גבוהה ,בלונדינית,
עם עיניים חומות ,ספורטיבית וגבעולית — בת קליפורניה שגדלה
בדנוור) ,יצאה מכביש הגישה של קיילן והעלתה אותנו על הכביש
הביתה.
בהיתי מבעד לשמשה הצדדית.
