Page 141 - zman
P. 141
הזמן שחלף בינתיים | 141
יכולתי להרגיש בחלל המכונית את ההקלה שלה על כך שלא
קלקלה כלום.
הבטתי דרך חלון הצד ומלמלתי" ,אבל זאת הייתה יכולה להיות
הפתעה מקסימה".
היא הניחה יד על ברכי ולחצה אותה קלות.
נאנחתי.
היא נהגה.
עודדתי אותה לעצור בעיירה עם החנויות החמודות.
אכלנו שם גם ארוחת ערב.
כך שחזרנו אל הסטודיו מאוחר.
זה קרה למחרת בבוקר ולא היה לי מושג איך הוא הצליח להיכנס.
השער היה סגור ,הפועלים הקפידו על כך ,אבל הוא נכנס.
והוא נכנס בזמן שישבתי על המרפסת שלי עם ספל הקפה שלי.
לבשתי פיג'מת טרנינג בצבע אפור בהיר עם שרוך ורוד זוהר על
המכנסיים .בלבוש כזה וכשקאת' עדיין ישנה — נהנית מהחופשה שלה
במיין יחד איתי ,הרחק מחובותיה כאימא וכאישתו־של ונחושה בדעתה
לא לחרוג יותר מדי מאזור הזמן שלה בכל הנוגע לזמני השינה — לא
הייתי מוכנה ולא היה לי שום גיבוי.
למען האמת ,כנראה לא הייתי יכולה להיות מוכנה אי פעם.
והדבר שלא הייתי מוכנה לו ,היה שריף קורט יגר פוסע לעבר
הסטודיו שלי בחולצת השריף שלו ובג'ינס המושלמים שלו ,כשהוא
מרכיב משקפי טייסים עם עדשות מעושנות ונראה גבוה ויפה
ובשליטה.
על אף המשקפיים שלו יכולתי להרגיש את מבטו נח עליי בזמן
שהתקרב לחזית הסטודיו ,נעצר בתחתית המדרגות ומניח את ידיו על
מותניו הצרים.
ישבתי קפואה ,רגל אחת מקופלת תחתיי ,אחת מכופפת כשכף
רגלי היחפה על המושב ,ספל הקפה שלי אחוז בשתי ידיי לפניי ועיניי
נעוצות בו.
