Page 146 - zman
P. 146
| 146קריסטן אשלי
ההתנהגות של קאת' נראתה לי עכשיו תומכת פחות ממה שחשבתי
אתמול ויותר כמו כאב ראש.
"קאת' עוזבת בשבוע הבא ",שיתפתי אותו.
"טוב מאוד ",מלמל.
זה לא היה טוב בכלל ,אבל לא התכוונתי להתעכב על זה.
"והשקט ישוב אל המגדלור ",המשכתי.
"טוב מאוד ",אמר בקול רם יותר.
"ועכשיו ,אפשר לסיים עם הטיול החביב הזה בממלכת הזיכרונות?"
הוא הרכיב את משקפי השמש שלו במהלך כל השיחה שלנו ולא
יכולתי לראות את עיניו.
בכל זאת ידעתי שההבעה שלו השתנתה כי הרגשתי לפתע חום
שחורך את עורי.
אפילו קולו השתנה באופן שלא לגמרי הבנתי .הוא היה נמוך יותר,
מחוספס יותר ,מעובה כשאמר" ,כן ,הטיול הזה בממלכת הזיכרונות
יכול בהחלט להסתיים".
ואז הוא בהחלט הסתיים ,כי קורט שמט את ידיו מעל מותניו,
הסתובב והסתלק.
הבטתי בו הולך ורק אז הבנתי כמה מהר הלם ליבי ,וכמה העור שלי
מעקצץ מן הצריבה שהותיר בי.
הרבה לאחר שנעלם מעיניי ,הסתובבתי אל הים ולגמתי מן הקפה.
אבל לא יכולתי להמשיך לשבת כך ,ויתרתי ,הנחתי את הקפה בצד,
הנחתי את כפות רגליי על רצפת המרפסת ,התכופפתי קדימה ,בטני
והחזה שלי היו על ירכיי וכרכתי את ידיי סביב העורף.
נשמתי עמוק כי לא עמדתי לבכות .לא עמדתי לבכות .נשבעתי
לעצמי לאחר שניתקתי את השיחה עם קאת' לפני כמה חודשים ,שקורט
לעולם לא יגרום לי שוב לבכות.
זה לקח זמן רב.
אבל עד שהזדקפתי ,לקחתי את הספל ונכנסתי כדי לחמם אותו,
ניצחתי ,לפחות בקרב הזה.
לא בכיתי.
