Page 147 - zman
P. 147
הזמן שחלף בינתיים | 147
קאת'
הרבה אחרי שהשריף הלך ,קאת' נסוגה לאט ובשקט מן המקום שבו
עמדה וצותתה ,ליד דלתה הפתוחה של קאדי.
היא ניתקה את מבטה מקאדי המכווצת בכיסאה כשזרועותיה
כרוכות סביב עורפה ומיהרה לעלות יחפה במעלה המדרגות.
היא סגרה את דלת חדרה.
היא אחזה בטלפון שלה.
והתקשרה.
והיא ישבה על קצה המיטה והקשיבה לו מצלצל.
"מתוקה ,מוקדם עכשיו .הכול בסדר?" שאל פאט ,קולו עדיין
מעובה משינה.
"שריף קורט יגר מאוהב לחלוטין — על כל הראש — בקאדי".
פאט זיכה אותה ברגע ארוך של שתיקה לפני שנהם" ,מה?"
במהירות ,בהנמכת קול ,כשעיניה נעוצות ברצפה ,סיפרה לו על
הסצנה שזה עתה נגלתה לה דרך הדלת המרושתת בכניסה לבית של
קאדי.
"תביאי אותה הביתה ",פקד פאט.
"פאט ,שמעת את כל מה שסיפרתי לך כרגע?"
"שמעתי שסיפרת לי שהבחור הזה הוא בן זונה וכבר ידענו את זה
בלי שיגיע לבית של קאדי ויתנהג כמו בן זונה עוד יותר גדול .בייחוד
כשהיא לבד .אז תביאי אותה הביתה".
"פאט ,שמעת את כל מה שאמרתי לך כרגע?" קאת' שאלה.
"שמעתי כל מילה".
"הבנת את המשמעות מאחורי כל אחת מהן?"
"קאת' —"
"אין מצב ,שאחרי כל הזמן שחלף מאז ,הוא מנצל את ההזדמנות
שהוא נמצא איתה רגע לבד ,כדי לפתוח את כל מה שעבר ביניהם ,אלא
אם הוא אוהב אותה כמו מטורף".
"ואני אמור להקשיב לזה כי אין ספק שאני מאוהב באישה מטורפת",
מלמל פאט.
"פאט!" התפרצה ,מנסה לא לדבר בקול.
