Page 333 - zman
P. 333
הזמן שחלף בינתיים | 333
אבל הייתה לי תחושה שהם הרגישו כך גם כלפיו ובוודאי שכבדו
אותו.
המחשבות האלו מילאו אותי בחמימות; להתעורר בבית של קורט,
בידיעה שאני חוזרת לגבר היחיד שאי פעם אהבתי ,שהוא שוב חלק
מחיי .הגעתי לתחתית המדרגות והתחלתי ללכת לכיוון המטבח,
כשראיתי את קורט ומידנייט חוזרים ואותה ממהרת אליי בהתלהבות,
כשהיא מכשכשת בזנבה.
ליטפתי את פרוותה הקרה ואז הזדקפתי והיא הלכה לצידי אל תוך
המטבח.
בלי הצעיף ,קורט ישב בקצה האי ,וברגע שראה אותי בפתח ,הוא
הרים אליי את מבטו מן העיתון שהיה פרוש לפניו.
ואז הוריד אותו מייד אל הסוודר שלבשתי.
זה לא הדבר שהפתיע אותי.
הייתי מופתעת ממשהו אחר.
"אתה קורא עיתון?"
עיניו חזרו אל פניי" .את לא?"
בשום אופן לא.
היו לי מספיק חדשות רעות בחיים .אני לא צריכה לחפש כאלו
באופן יום־יומי.
"לא ,אבל מה שאני שואלת הוא ,אתה קורא עיתון מודפס? אתה לא
קורא אותו באינטרנט?"
"יש לי מספיק מזה ביום־יום ,רוב היום .בטלפון שלי .במחשב שלי.
בטאבלט שלי ".הוא הניח את אצבעותיו על קצה העיתון הפרוש על
האי וניער אותו" .אני צריך קצת טעם של פעם או שאהפוך לאיזה
מיקרוצ'יפ או משהו".
השנינות שלו גרמה לי לחייך והלכתי לצד השני של האי ,מחפשת
את קערת התפוזים.
״קערת הטרייפל ממש יפה ,קורט,״ אמרתי לו.
הוא הביט בי בצורה מוזרה ואמר" ,סליחה?"
"קערת הטרייפל עם התפוזים".
הוא נעץ בה מבט ואז חזר להביט בי" .לקערה עם רגל קוראים
קערת טרייפל?"
