Page 339 - zman
P. 339
הזמן שחלף בינתיים | 339
מידנייט שוב נבחה ושמעתי את ציפורניה נוקשות על רצפת העץ
של קורט כשהלכה לעבר דלת הכניסה.
הנקישה פסקה ,החלה שוב ,מידנייט פצחה בנביחות מתמשכות ואני
הרמתי את ראשי מצווארו כדי להביט בו וראיתי שהלסת שלו מהודקת
ועיניו מופנות לכיוון דלת הכניסה.
גם בעיניו לא מצא חן שקוטעים את החלום הבלתי אפשרי שלנו,
שהתגשם.
הוא קם ,ידו הידקה אותי אליו כשהוריד אותי מעליו והניח אותי על
רגליי הגרובות.
"תישארי כאן ",ציווה מבעד לנביחותיה של מידנייט ,בלי להביט
בי ,עיניו עדיין מופנות לכיוון הדלת הקדמית.
בזמן שניגש לשם ,הנחתי את הספל ,הורדתי מבטי אל הרצפה,
מצאתי את התחתונים שלי ,התכופפתי כדי להרים אותם ,השחלתי את
רגליי לתוכם ומשכתי אותם בזריזות מעלה.
מידנייט הפסיקה את רצף הנביחות ואז פלטה עוד נביחת ברכה
שמחה אחת.
הבנתי למה כששמעתי את המלמול של קורט (גם אם לא את
המילים) ואז קול חזק ,ששאל" ,היא כאן?"
אלייז'ה.
באותו רגע התחלתי לנוע לכיוון הדלת.
"בדיוק שמעתי את השטות הזאת ",פלט אלייז'ה לפני שהספקתי
להגיע מהמטבח ,דרך המסדרון ,אל הדלת.
כשנכנסתי למסדרון מידנייט רצה אליי כדי לבשר לי את החדשות
הטובות שאלייז'ה כאן.
גירדתי בראשה בזמן שהתקדמתי לעבר קורט ,שעמד ליד הדלת
ומידנייט רצה לצידי.
אבל העיניים שלי היו נעוצות במי שהיה על המרפסת שלו.
אלייז'ה מילא את הפתח.
וריטי עמדה לידו ,נבוכה עד כדי כך שנראתה מודאגת" .שתינו
קפה בעיירה ",אמרה במהירות ,ברגע שראתה אותי" .סיפרתי לו .אני
לא חשבתי שהוא יתרגז כי זה ,כלומר ...מגניב .אבל הוא התרגז .ניסיתי,
דודה קאדי .אני נשבעת לך שניסיתי לשכנע אותו לא לבוא .אבל הוא
