Page 35 - zman
P. 35
הזמן שחלף בינתיים | 35
"אז להתראות?" שאלתי ,מרוצה מעצמי על כך שנשמעתי סקרנית
ולא מלאת תקווה.
"לא בטוח ",הוא ענה וגרם לי לקוות עוד יותר ממה שהיה בריא
לי לקוות ,והחלטתי לפרש את ה"לא בטוח" הזה כאילו הוא לא בטוח
שהוא חלק מהחבורה הזאת" .אולי".
"אה ",מלמלתי.
"אה ".הוא חייך ואז פקד" ,לכי ,קאדי .לכי הביתה בשלום .את
מסוגלת לנהוג?" הייתי מסוגלת ובפעם הראשונה באותו ערב הצטערתי
על זה.
אבל לגמרי אהבתי את זה שהוא שאל .הנהנתי.
"טוב מאוד .בסדר .להתראות ",אמר והסתובב ,הרים ידו לצד גופו,
לא גבוה מאוד ,בנפנוף אגבי ,וצעד לאורך המסדרון הריק כאילו הוא
מפנה אותו בשביל איזה ידוען.
"להתראות ",קראתי לעבר גבו.
הוא נעלם מעבר לפינה בלי להחזיר אליי מבט.
ולפתע נשאתי תפילה חדשה לאלוהים בצירוף הבטחה להיות ילדה
טובה עד שאמות (ואת זאת ייתכן שאקיים).
שזה שראיתי את טוני נעלם לא אומר שטוני נעלם.
אחרי התפילה ,הלכתי לחצר ותירצתי כל מיני תירוצים כדי לצאת
ממסיבה שגדלה בזמן היעדרותי הקצרה ,ונעשתה רעשנית באופן
מדהים.
למזלי ,לוני ומריה היו עסוקים במזמוזים כך שהמאמץ שלי היה
ממושך פחות מהרגיל.
רציתי לחכות עד שטוני יופיע שוב.
אבל כשלוני ומריה לגמרי שקועים אחד בשנייה ,סביר היה להניח
שטוני יבין שאני מחכה לו שיופיע שוב.
אז הסתלקתי.
ועשיתי זאת תוך כדי כך שחזרתי על התפילה שלי.
אף על פי שדאגתי שזה בעצם גורם לי להיות הילדה הרעה
שהבטחתי שלא אהיה.
