Page 37 - zman
P. 37
הזמן שחלף בינתיים | 37
הוא היה ,כצפוי ,במצב נורא .כל אחד מהבניינים (חוץ מהמגדלור
עצמו) היה זקוק למתיחת פנים מהמסד ועד הטפחות — החל בחיזוק
יסודות וכלה ברעפים חדשים .המגדלור עצמו היה זקוק לכבשן חדש,
צנרת חדשה ,תשתית חשמל חדשה ,צנרת כבלים טלוויזיה ואינטרנט,
חדרי אמבטיה חדשים ומטבח חדש.
זה עומד להיות פרויקט עצום ממדים ,שאף הסתבך עוד יותר בשל
העובדה שהקבלן המקומי ,היחיד כך נראה ,קיבל ביקורות כל כך
גרועות ברשת עד שתהיתי למה הוא עדיין במקצוע .אפילו רוב (סוכן
הנדל"ן והחבר החדש שלי) אמר שהוא לא ממליץ עליו.
אז הייתי צריכה להמשיך לחפש קבלן ,למצוא מישהו מחוץ למחוז
והשלושה שיצרתי איתם קשר כדי שיעברו על דוח הבדיקה של הנכס
אמרו לי מייד שהם יצטרכו לגבות הוצאות נסיעה.
זה לא היה מיטבי .אבל רציתי שזה יהיה מושלם .זה חייב להיות.
זה היה המקום שבו תכננתי לבלות את שארית חיי .זה היה המקום
שבו יגורו בני המשפחה שלי כשיבואו לבקר אותי (הסטודיו והלופט).
זה עמד להיות שלי ופטריק לימד אותי לא להסתפק בשום דבר
מלבד הטוב ביותר.
המשפחה שהמגדלור היה בבעלותה לא הייתה כל כך מרוצה מכך
שהורדתי עשרה אחוז מהמחיר כשהגשתי את ההצעה הראשונית שלי,
כי רק הקרקע הייתה שווה פי שניים ממה שהצעתי ,גם אם מורידים את
עלות הבדיקה.
אבל הרגשתי שהם לא צריכים לקבל שום פרס על מה שעשו .אף
אחד מהם לא טיפח את המורשת של אביהם ,לא נתן למקום שום טיפת
כבוד ,שלא לדבר על אהבה .הם נתנו לו להירקב כאילו שאין לו שום
חשיבות ,אף כי למגדלור הייתה משמעות בטיחותית (קודם כול) ויותר
מכול ,הוא היה זיכרון לאיש שהוליד אותם.
למדתי בדרכים יפות ואיומות כמה חשוב לכבד את מי שקרוב
אלייך קרבת דם ,ולעשות זאת בכל מחיר.
לא חשוב אילו דברים מטופשים עשו ,עם אילו אנשים רעילים
העבירו את זמנם ,אילו החלטות קיצוניות לקחו.
התפשרנו על חמישה אחוז מתחת למחיר שביקשו ואני עמדתי
לחתום על המסמכים תוך ארבעה ימים .ואז זה יהיה סגור וחתום.
