Page 44 - zman
P. 44
| 44קריסטן אשלי
"אני יודע גם את זה".
"אני צריכה לעשות את מה שהוא רצה שאעשה ,פאט".
"וזה מרגיז אותי ,אבל אני יודע גם את זה .אז רק אומר לך שאנחנו
כאן .אנחנו תמיד כאן .לא איכפת לי אם יבשת כמעט שלמה מפרידה
בינינו ,אנחנו יכולים להגיע לשם או להחזיר אותך לכאן אם תצטרכי
אותנו .כל שעלייך לעשות הוא להתקשר".
היה לי גוש בגרון כשאמרתי" ,תודה לך ,יקירי".
שמעתי אותו מכחכח בגרונו כשענה" ,תתקשרי לקאת' מאוחר יותר.
אבל אל תגידי לה שנזפתי בך ,כי היא תשלח אותי לישון על הספה".
קאת' הייתה אישה ואימא .קאת' לא נזפה ולא אהבה כשפאט עשה
את זה (הוא עשה את זה בכל זאת ולכן מצא את עצמו לעיתים על
הספה).
היו לה עוד כלי נשק בארסנל כדי להשיג את מה שרצתה .והיא
השתמשה בהם.
פשוט עד כה הייתי עמידה בפניהם.
"אתקשר אליה .תודה לך על זה שאתה מי שאתה ושאיכפת לך כל
כך .אבל אני אהיה בסדר".
"עוד נראה".
אכן נראה.
נפרדנו וניתקנו.
הנחתי את הטלפון ואת הכוס לידו ,הכנתי לי עוד לחם עם גבינה
ומזגתי לי עוד יין בזמן שלעסתי אותו.
תוך כדי כך חשבתי לעשות את מה שבשום אופן אסור לי לעשות.
אבל השיחה גרמה לכל מה שקרה בעבר לפרוץ בכל הכוח אל תוך
ההווה; אל החדר המקסים ,בפונדק המקסים ,בניו־אינגלנד.
אז הלכתי לארון ופתחתי את המזוודה הריקה שאחסנתי אחרי
שפרקתי (זה היה משהו ששעשע את פטריק ,אם היינו אמורים להישאר
במקום כלשהו ליומיים או יותר ,תמיד פרקתי את המזוודה).
המעטפה הגדולה הייתה שם.
לא הייתי צריכה להביא אותה איתי .בחלומות הפרועים ביותר שלי,
דמיינתי שמישהו מסוים מגלה שאני שם ,מזמין פשיטה משטרתית
ומוצא את זה.
