Page 43 - zman
P. 43
הזמן שחלף בינתיים | 43
"יופי ",הוא אמר ,כמעט נהם.
ואני כמעט חייכתי.
במקום זה לקחתי עוד לגימה מהיין.
"אעדכן אותך איך מתקדמת המכירה ",הבטיח.
"תודה יקירי ",עניתי.
"וקאת' תשמח לשמוע ממך ",שיתף אותי .זה הפתיע אותי.
"רק אתמול התקשרתי אליה".
"היא רגילה לדבר איתך כל יום ולראות אותך כמעט כל יום .אז
תחשבי על זה".
עצמתי את עיניי.
היינו חברות בלב ובנפש ,קאת' ואני .פאם ואני .לעזאזל ,שאנון
הייתה גם כן החברה הטובה שלי.
יתר המשפחה תתגעגע אליי .אבל ידעתי שזה הכי יפגע בקאת',
פאם ושאנון ,כי אם מישהי מהן הייתה נוסעת ,הייתי בטח הרוסה מזה.
והייתי הרוסה ,מכיוון שנסעתי .פשוט לא יכולתי לחשוב על זה.
"אתקשר אליה מאוחר יותר ",אמרתי לו.
"מעריך את זה".
"או.קיי ,אם כך ,יש לי קממבר שנוזלת כאן ו —"
"אני יודע שאת מתכוונת לפגוש אותו".
שתקתי.
פאט לא.
"אני יודע שאת מתכוונת לנסות לפגוש אותם ואני מוכן להמר על
זה שאף אחד מהם לא שווה את זה ,קאדי .שניהם הפנו לך את הגב .מה
שמו ,השוטר הזה ,מה שהוא עשה לך —"
עצמתי שוב את עיניי ולחשתי" ,בבקשה ממך".
"לא מגיע להם להכיר אותך ,מתוקה .הם לא ראויים לכך שתאירי
את חייהם .אני לא יודע מה אבא חשב ואהבתי את אבא שלי .כל העולם
נראה לי משונה בלעדיו כי הוא היה חלק כל כך גדול ממני .אבל הוא
טועה בקשר לזה .אני מרגיש את זה בעצמותיי".
"יפה פה ",אמרתי בשקט ,פקחתי את עיניי ובהיתי לתוך האש.
"אני יודע".
"ׁ ָש ֵלו ",אמרתי לו.
