Page 89 - zman
P. 89
הזמן שחלף בינתיים | 89
כך שללכת לבקר את דודה קאדי ,זה ללכת לשם .וריטי הייתה נלהבת,
כשהתחוור לה שמגדלנה נמצאת במרחק של כשש שעות נסיעה בלבד
מניו הייבן .כלומר ,שיש לה משפחה בקרבת מקום .כלומר שיש לה
אותי בקרבת מקום .לא היה קל לנסוע הביתה לסוף שבוע מקונטיקט
לקולורדו .אבל כדי לראות אותי ,כל מה שהייתה צריכה לעשות הוא
לתפוס מטוס (ואותו הדבר אני כדי לראות אותה).
המבוגרים הלכו בסופו של דבר בעקבות הילדים ,אבל רק אחרי
שאמרתי לגברים שאעדכן אותם בכל דבר שנוגע לשיפוץ ,ולנשים
שיוכלו לעזור לי בעיצוב.
התמקדתי במחשבה הזאת ,כדי להסיח את דעתי מקורט .זרקתי את
הכרטיס שלו לתוך התיק שלי ,לקחתי את הטלפון ויצאתי מהמכונית
לצלם תמונות של הגדר משני הצדדים וגם את השער.
שלחתי את התמונות לבנים ולבנות ונכנסתי בחזרה למכונית.
בדיוק סובבתי את המכונית ועמדתי לנסוע במורד הכביש כששיחה
נכנסה .עצרתי בצד וכיביתי מנוע כדי לקבל אותה.
קאת'.
"הי לך ",בירכתי אותה.
"אלוהים אדירים! הגדר שמיימית".
קאת'.
קאת' המתוקה שלי.
קורט הגיע אל המגדלור כדי לחפש אותי ,בידיעה שאני שם ,לקח
את מספר הטלפון שלי ולשמוע את הקול שלה גרם לי להרגיש יותר
טוב.
ההתלהבות שלה רק שיפרה את ההרגשה.
"את צריכה לראות אותה במו עינייך ",אמרתי לה" .שמיימית זו
לא מילה".
"לגמרי .ותנחשי מה?"
"מה?" שאלתי והרגשתי איך השפתיים שלי מתחילות להתעגל
בחיוך.
"אחרי שהלכת אתמול ,היה לנו דיון משפחתי ,וכשאת ווריטי
שתיכן שם ,חשבנו שיהיה מגניב לבוא לחג המולד .אז כולנו באים.
כולנו .אנחנו מנסים לראות מי יישן איפה ולמצוא איזה מקום כדי שלא
