Page 91 - zman
P. 91
הזמן שחלף בינתיים | 91
הם לא אהבו את מה שאני עושה .הם היו מודאגים בגללי .ואף על
פי כן ,הם תמכו בי ,בכל צורה שיכלו .כי הם היו הילדים של פטריק.
"הוא הגיע אל המגדלור ",פלטתי בקול צרוד ,המילים יצאו בקושי
מפי.
לא רציתי לשתף ,אבל כבר המשכתי בתוכניות משנות־החיים שלי,
ששינו את חיי כולם ולא רק את שלי ,ועשיתי את זה די מהר אחרי
שכולנו איבדנו את פטריק .ידעתי שהכאבתי להם ,בייחוד לקאת' ולא
כדאי שאעשה זאת שוב.
אבל יותר מזה ,לא יכולתי לעבור את זה לבד.
היא לא הייתה לידי אבל היחסים בינינו היו כאלו שהיא אף פעם
לא הייתה רחוקה.
"סליחה?" היא שאלה.
"איכשהו הוא יודע שאני כאן .בזמן שהייתי בדנוור ,הוא הגיע אל
המגדלור כדי לחפש אותי".
"איזה מהם?" שאלה בשקט.
"קורט ",אמרתי לה.
"לא זה שהייתי בוחרת ",מלמלה.
לקחתי נשימה עמוקה כי הוא לא היה זה שהייתי בוחרת בו גם כן.
גם עם קיילן היה יכול להיות קשה ,אבל חייתי חיים שלמים לצידו
— הייתי רגילה לזה שהוא חמור .אימא ואבא אהבו אותי שניהם ,אבל
הם היו נוקשים כלפיי .היו להם ציפיות ממני שהכאיבו כשלא יכולתי
למלא אותן והם לא ויתרו (לפחות לא אימא).
אבל קיילן תמיד היה סתם חמור.
קורט לעומתו...
"את נמצאת שם בדיוק בשביל זה ",אמרה.
"אני יודעת ,אבל אני עדיין לא מוכנה".
"את יודעת מהי הדרך הנכונה ,קאדי" ענתה.
ידעתי.
ההורים שלי לימדו אותי .גם פטריק לימד אותי וראיתי את פאט,
קאת' ,מייק ,פאם ,דאלי ושאנון מלמדים את ילדיהם.
אל תדחי דברים ,בייחוד את הדברים הקשים ביותר .תעשי אותם
ותיפטרי מהם.
