Page 96 - zman
P. 96
| 96קריסטן אשלי
שני ,מעולם לא היה לי מושג איך המוח הדפוק שלך עובד .אבל למען
הפרוטוקול ,זה לא מוצא חן בעיניי .ושיירשם בפרוטוקול הזה ,שאני
מכריז חד וחלק שאני לא רוצה לראות אותך .אני לא רוצה לשמוע
ממך .אני לא רוצה שום קשר איתך .אני לא יכול להעלות בדעתי
מה יכול לתת לך אפילו רמז לזה שאי פעם ארצה אותך אפילו כצל
בחיי ,אבל רק כדי לוודא באופן מוחלט שאת מבינה אותי ,אני לא
רוצה אפילו צל שלך שוב בחיי .אם זה אומר שתינטשי את המגדלור,
אנשים יתמודדו עם זה .כבר התמודדנו עם זה בעבר .וזאת האפשרות
המועדפת עליי ,שתצאי לעזאזל מהעיירה הזאת ,רחוק ככל האפשר
ותישארי שם .אבל אם את נשארת בסביבה ,קאדי ,את עושה את זה
בלי להיתקל בי .כל מה שהיה צריך להיאמר כבר נאמר .אין דרך
חזרה גם אילו רציתי בזה .אבל רק כדי להיות בטוח שאת מבינה ,אני
לא רוצה וזה לא ישתנה.״
בהיתי בו דרך החלון ותהיתי אם הוא יכול לראות אותי מדממת.
"תאשרי שהבנת ",סינן.
הוא לא ראה אותי מדממת.
מצד שני ,גם בפעם האחרונה שקרע אותי לגזרים ,הוא לא ראה.
"הבנתי ",לחשתי.
ואז ,כמו שקורט נוהג לעשות ,הוא לא הנהן ,הוא לא אמר שלום.
הוא הזדקף ,פנה בהילוך המגושם שלו (אפילו שצורתו הייתה רחוקה
מלהיות מגושמת) אל מדרגות תחנת המשטרה ונכנס בנחת פנימה.
ולא הביט לאחור.
התנעתי את המכונית.
התאמצתי לבחון את המראות שלי ,כדי לא לפגוע באיש בשעה
שאני נוסעת לאחור אל תוך רחוב קרוס הסואן ואז סובבתי את ראשי
כדי לוודא שוב.
ואז נסעתי מרחק של שלושה רחובות אל הפונדק.
חניתי בחניון שלהם מאחור .יצאתי מהמכונית .עליתי אל סוויטת
'ווייט פיין' היפה עם האח והאמבט הנהדר והסדינים האפורים המפתים
שתחת כיסוי הפייזלי הרענן בצבעי כחול לבן עם כריות הנוי באדום
בוהק ונכנסתי פנימה.
הלכתי ישר אל המיטה ונאבקתי בפיתוי להרים את הטלפון
