Page 93 - zman
P. 93
הזמן שחלף בינתיים | 93
הייתה כולה תוצאה של המעשים שלי .הוא גם חילץ אותי מהנטייה
שלי להיות כזאת.
הו כן ,הוא נתן לי המון.
"מאחר שאשמח אם תבואי לסוף־שבוע בנות כשהדברים יתחילו
לקבל צורה ,בואי לא נבזבז כבר עכשיו את נקודות הנוסע המתמיד
שלך ",עניתי" .אני אתקשר".
"חסר לך שלא".
"אני אתקשר".
"חסר לך שלא".
"אני מנתקת עכשיו ",הזהרתי אותה.
"גם אני .תזמיני את האריחים והמראה .ואם הוא אידיוט ,אז הוא
אידיוט ,קאדי .זה רק יוכיח את מה שהמשפחה שלך כבר יודעת .תני לו
להיות אידיוט ואז תמשיכי הלאה ותעשי מהמגדלור הזה יצירת מופת
ותני לו להישאר מה שהוא היה זה שני עשורים כמעט .היסטוריה .ואם
הוא לא ...טוב ,נראה".
אכן נראה.
נראה ...מה ,בדיוק? מה רציתי שיקרה?
מחילה?
הזדמנות שנייה (המחשבה הזאת עשתה לי צמרמורת)?
ומה קורט עשוי לרצות (חוץ מהאפשרות הכי סבירה ,שהייתה שום
עסק איתי)?
לא שאלתי אף אחת מהשאלות האלה.
אמרתי" ,נכון".
"אוהבת אותך" ענתה.
"אוהבת אותך יותר",
"אוהבת אותך הכי".
״אוהבת אותך יותר מהכי ",החזרתי לה.
"תסתמי ולכי לסגור עניין עם השריף".
אלוהים.
לסגור עניין עם השריף.
"או.קיי ,קאת' .נדבר בקרוב".
״כן ,בייב .ביי".
