Page 104 - 13322
P. 104

‫‪ 104‬יורם טהרלב בעקבות שלמה המלך|‬

‫בתום — חש כי דרכו הולכת אל סופה‪ ,‬והריהו הולך בטח — בטוח‬
‫שיגיע לעולם טוב יותר‪ .‬ומקומו מובטח‪ .‬ומעקש דרכיו‪ ,‬מי שמתעקש‬
‫ללכת בדרך משלו השונה מהדרכים שהורוהו אבותיו‪ ,‬וחושב כי כך‬
‫ייחסך ממנו תום הדרך‪ ,‬ייוודע — יתפכח — שתיוודע לו טעותו ויכיר‬

                                                   ‫בה‪ .‬ויחזור לתלם‪.‬‬

                         ‫קֵֹרץ ַע ִין ִי ֵּתן ַע ָּצ ֶבת ֶו ֱאִויל ְ ׂש ָפ ַת ִים ִי ָּל ֵבט‬

‫ממשיך באזהרות שדוד הזהיר אותו בדבר הסכנות האורבות בארמון‬
‫עצמו‪ .‬תיקון הפסוק שנאמר קודם לכן‪ :‬חכם לב ייקח מצוות‪ ,‬ואוויל‬
‫שפתיים יילבט‪ .‬אך פה מחליף שלמה את חכם הלב ב"קורץ עין"‪.‬‬
‫קורץ פירוש בורא‪ .‬שהאדם קורץ מחומר‪ .‬ואומר איוב‪ֵ :‬מ ֹח ֶמר ֹקַר ְצ ִּתי‬
‫ַגם ָא ִני‪ .‬קורץ עין הוא מי שברא את העין‪ .‬שנאמר בתהלים‪ִ :‬אם יֹ ֵצר‬
‫ַע ִין ֲהלֹא ַי ִּביט‪ .‬הוא שברא את העצב הניבט רק מהעין‪ .‬אך "קורץ"‬
‫הוא גם ממצמץ בעינו האחת לרמוז על משהו שאינו נאמר במילים‪,‬‬
‫ובכך גורם עצבת לעומד מולו‪ .‬וכן‪ :‬מי שקורץ בעינו בשעת קדושה‪,‬‬
‫ייתן עצבת‪ ,‬סופו שיפנה לאלילים שהם עצבים‪ ,‬שנאמר עצביהם‬

                                                               ‫ברזל‪.‬‬
‫ואוויל שפתיים יילבט‪ .‬שפתיים — מדבר בשתי שפות — מתחזה‬
‫למי שיש בו אמונה‪ ,‬ובעצם בין השיטין מערער על כך‪ .‬כגון שאומר‪:‬‬
‫האם יכול אלוהים לברוא אבן שהוא עצמו לא יוכל להרימה? אם כך‬

                                             ‫ואם כך‪ ,‬אינו כול־יכול‪.‬‬

                     ‫ְמק ֹור ַח ִּיים ִּפי ַצ ִ ּדיק ּו ִפי ְרׁ ָש ִעים ְי ַכ ֶּסה ָח ָמס‬

‫מרמז שוב ושוב על חוסר יכולתו של דוד לסלוח ליואב בן צרויה‪,‬‬
‫ששמע מפי דוד בקשה מפורשת שלא לפגוע באבשלום‪ ,‬אך מכיוון‬
‫ש"פי רשעים יכסה חמס"‪ ,‬הוציא דבריו מהקשרם והרג את הבן‬
‫הסורר‪ .‬שוב חוזר על מה שאמר קודם בשינוי קל‪ .‬קודם אמר‪:‬‬
‫ְּבָרכ ֹות ְלרֹא ׁש ַצ ִ ּדיק ּו ִפי ְר ׁ ָש ִעים ְי ַכ ֶּסה ָח ָמס‪ .‬ועכשיו שינה קצת‪ :‬מקור‬
‫חיים פי צדיק‪ ,‬ופי רשעים יכסה חמס‪" .‬מקור" הוא גם מוצא המים‬
‫ומוצאם הראשוני של הדברים‪ ,‬ו"מקור" הוא גם פיה של הציפור‪.‬‬
   99   100   101   102   103   104   105   106   107   108   109