Page 107 - 13322

‫י קפר | ‪107‬‬

‫ואת כולו תוציא על תרופות‪ .‬או שתהיינה לך שתי מכוניות‪ .‬אחת‬
‫שתטוס להביא אליך את הרופא‪ ,‬ושנייה שתטוס אחריה להודיע‪:‬‬

‫כבר לא צריך‪.‬‬

‫אַֹרח ְל ַח ִּיים ׁש ֹו ֵמר מ ּו ָסר ְוע ֹו ֵזב ּת ֹו ַכ ַחת ַמ ְת ֶעה‬

‫פותח במילה "אורח" וחותם במילה "מתעה"‪ .‬שתיהן קשורות במציאת‬
‫הדרך הנכונה‪ .‬הנתיב המתאים לחיים — הוא הנתיב של שמירת מוסר‪,‬‬
‫ואילו מי שעוזב את תוכחות המוסר‪ ,‬מתעה את עצמו בדרך‪ .‬ויש‬
‫לדקדק בהבדל שבין מתעה למטעה‪ .‬בעוד טעייה היא בדרך כלל‬
‫בדיבור ובכתיבה‪ ,‬שנאמר טעות לעולם חוזרת‪ ,‬ופירושו של משפט‬
‫זה שאפשר להתחרט ולחזור בך ממה שנכתב‪ ,‬הרי תעייה הרבה יותר‬
‫מסוכנת‪ ,‬כי פירושה שאדם איבד את דרכו‪ .‬ולעתים קרובות אין חזרה‬

‫מהתעייה הזאת‪.‬‬

‫ְמ ַכ ֶּסה ִ ׂש ְנ ָאה ִ ׂש ְפ ֵתי ׁ ָש ֶקר ּומ ֹו ִצא ִד ָּבה ה ּוא ְכ ִסיל‬

‫שוב נזכר בזעם בשמעי בן גרא שקילל את המלך והוציא דיבתו רעה‪,‬‬
‫אך לא נענש כראוי לו‪ .‬אבל דוד מעביר לבנו את המסר שמי שמכסה‬
‫את שנאתו‪ ,‬דובר דברי שקר‪ .‬ואם הוא מפיץ זאת ברבים הוא כסיל‪ ,‬כי‬
‫בסופו של דבר מישהו יבוא איתו חשבון‪ .‬שפתי שקר — יש להבדיל‬
‫בין השפה ובין הלשון‪ .‬היה יכול לומר לשון שקר‪ ,‬אך אמר שפתי‬
‫שקר‪ .‬הלשון‪ ,‬שהיא פנימית יותר ומוסתרת בחלל הפה‪ ,‬לא תיראה‬
‫ולא תישמע אלא אם כן ייפתחו השפתיים‪ .‬השפתיים יכולות לשמש‬
‫מחסום בפני דברי בלע הנובעים ממעמקי הנפש‪ .‬ולכן נאמר כי מי‬
‫שמוציא משפתיו שקר‪ ,‬מכסה באמצעות השקר על רגש הרבה יותר‬

‫מסוכן — שנאה‪.‬‬

‫ְּב ֹרב ְ ּד ָבִרים לֹא ֶי ְח ַ ּדל ָּפׁ ַשע ְוחֹ ֵ ׂש ְך ְ ׂש ָפ ָתיו ַמ ְ ׂש ִּכיל‬

‫נסחף לזכר מראהו של שמעי המקלל‪ ,‬המאמין כי דיבורים בלבד אינם‬
‫פשע‪ ,‬ולכן לא יזיקו לו‪.‬‬

‫וחושך שפתיו משכיל — על כך נאמר בספר עמוס‪ַ :‬ה ַּמ ְ ׂש ִּכיל‬