Page 166 - 13322
P. 166

‫‪ 166‬יורם טהרלב בעקבות שלמה המלך|‬

                    ‫ְּבָרב ָעם ַה ְדַרת ֶמ ֶל ְך ּו ְב ֶא ֶפס ְל ֹאם ְמ ִח ַּתת ָרז ֹון‬

       ‫שובו של יפתח מהמלחמה נעשה בהדרת כבוד היאה למלכים‪.‬‬
‫ובאפס לאום מחיתת רזון — אך הלאום לא עמד מאחוריו‪ ,‬אלא רק‬

                                 ‫אנשי הגלעד‪ .‬וזה לא מבשר טובות‪.‬‬

                     ‫ֶאֶר ְך ַא ַּפ ִים ַרב ְּתב ּו ָנה ּו ְק ַצר ר ּו ַח ֵמִרים ִאֶּו ֶלת‬

            ‫ארך אפיים רב תבונה — סבלנות היא החוכמה האמיתית‪.‬‬
‫וקצר רוח מרים איוולת — ואילו יפתח היה קצר רוח לצאת‬
‫למלחמה‪ ,‬וזו היתה שטות‪ .‬דבר אחר‪ :‬ארך אפיים — יהודי‪ .‬ארך אפיים‬
‫רב תבונה — שהיהודי חכם יותר מכל העמים שבתוכם הוא חי‪ .‬וקצר‬
‫רוח מרים איוולת — קצר רוח‪ ,‬אדם בעל אף קצר‪ ,‬שהרוח באה לאפו‬

                                               ‫מהר יותר‪ ,‬כלומר גוי‪.‬‬
         ‫מרים איוולת — מרים את האף‪ ,‬ובכך מעיד על איוולתו‪.‬‬

                       ‫ַח ֵּיי ְב ָ ׂשִרים ֵלב ַמְר ֵּפא ּוְר ַקב ֲע ָצמ ֹות ִק ְנ ָאה‬

‫כאן מדבר על גורלה העצוב של בת יפתח‪ ,‬שטרם חוותה חיי בשרים‬
                                                   ‫וכבר עליה למות‪.‬‬

‫ורקב עצמות קנאה — הקנאות של האב הביאה למותה של הבת‪.‬‬
‫בשרים פירושו בשר ודם‪ ,‬כלומר בני אדם‪ .‬חיי בשרים — חייהם של‬
‫בני האדם‪ .‬חיים אלה הם "לב מרפא"‪ ,‬תלויים בלב‪ ,‬שגם הוא בשר‬
‫ודם ומדי פעם זקוק למרפא‪ ,‬הניתן אף הוא על ידי בני אדם‪ .‬וזאת‬
‫בניגוד ללב הרוחני שבו שוכנת החוכמה‪ ,‬והוא ניתן לריפוי רק על ידי‬

                                                            ‫אלוהים‪.‬‬
‫ורקב עצמות קנאה — וכשנרקבת העצמיות השוכנת בלב‪ ,‬ממלאת‬

                                  ‫הקנאה את מקומה‪ .‬ולה אין מרפא‪.‬‬

                         ‫עֹׁ ֵשק ָ ּדל ֵחֵרף ֹע ֵ ׂשה ּו ּו ְמ ַכ ְּבד ֹו חֹ ֵנן ֶא ְבי ֹון‬

‫עושק דל חרף עושהו — שלמה מגנה את יפתח העושק את חיי בתו‬
                ‫למרות עושהו‪ ,‬מי שעשה את האדם‪ ,‬כלומר אלוהים‪.‬‬

‫ומכבדו חונן אביון — מי שמכבד את אלוהים באמת‪ ,‬מעניק חנינה‬
   161   162   163   164   165   166   167   168   169   170   171