Page 256 - 13322
P. 256

‫‪ 256‬יורם טהרלב בעקבות שלמה המלך|‬

‫ֶא ָחד ִל ְפ ֵני ב ֹוא ׁ ָשא ּול ֵלא ֹמר‪ָּ :‬כ ֵעת ָמ ָחר ֶאׁ ְש ַלח ֵא ֶלי ָך ִאיׁש ֵמ ֶאֶרץ ִּב ְנ ָי ִמן‪,‬‬
‫ּו ְמׁ ַש ְח ּת ֹו ְל ָנ ִגיד ַעל ַע ִּמי ִי ְ ׂשָר ֵאל‪ .‬אך לא אמר לו איך יזהה אותו‪ .‬ומנגד‪,‬‬
‫כל היום התאווה תאווה — הזד היהיר‪ ,‬הלץ והעצל חיכו לסעודה כל‬

                                                               ‫היום‪.‬‬
‫וצדיק ייתן ולא יחשוך — שמואל מאכיל את העם בשפע מבשר‬
‫הזבח‪ ,‬ביודעו כי אחד מהם יהיה המלך‪ .‬במהלך הסעודה הוא מנסה‬
‫לגלות מי בא לזלול ומי בא לשמוע את דבריו‪ .‬וכמובן מחכה לראות‬

                     ‫מי מהקהל יעלה לבמה ויפתיע אותו בהתגלותו‪.‬‬
‫וצדיק ייתן ולא יחשוך — מרמז כמובן לאברהם אבינו שעליו נאמר‬
‫בבראשית‪ ,‬בפרשת עקדת יצחק‪ְ :‬ולֹא ָח ַ ׂש ְכ ָּת ֶאת ִּב ְנ ָך ֶאת ְי ִחי ְד ָך ִמ ֶּמ ִּני‬

           ‫וכו'‪ .‬שיהיה המלך העתידי צייתן למצוות האל כאבי העם‪.‬‬

                         ‫ֶז ַבח ְרׁ ָש ִעים ּת ֹו ֵע ָבה ַאף ִּכי ְב ִז ָּמה ְי ִבי ֶא ּנ ּו‬

‫רוב המשתתפים ב ֵּכרה הגדולה היו אנשי תועבה וזימה‪ ,‬אך שמואל‬
‫ידע לקבל את בני העם הפשוט כמות שהם‪ .‬העם הלך לכל זבח‪ ,‬אם‬
‫זה לאל של שמואל‪ ,‬ואם זה לבעל או לעשתורת‪ .‬סעודה זו סעודה‪.‬‬
‫כלל היה נקוט בידם‪ :‬אם נותנים — תיקח‪ ,‬אם מרביצים — תברח‪.‬‬
‫הסיפור שבין השיטין‪ :‬כפי שאברהם ַזבח ֶזבח במקום לזבוח את בנו‪,‬‬
‫שהיה עלול להיות מעשה תועבה ועבודה זרה‪ ,‬ובעצם השינוי ייסד את‬
‫שושלת האבות‪ ,‬כך גם מעשה הזימה של יהודה ותמר שהקים בסופו‬

                                       ‫של דבר את שושלת בית דוד‪.‬‬

                        ‫ֵעד ְּכ ָז ִבים ֹיא ֵבד ְו ִאיׁש ׁש ֹו ֵמ ַע ָל ֶנ ַצח ְי ַד ֵּבר‬

‫כאשר ניגש שאול אל שמואל ידע הרואה‪ ,‬כלומר שמואל‪ ,‬כי זה האיש‬
‫שאלוהים בחר בו להיות מלך‪ ,‬בעיקר בגלל גובהו‪ְ .‬ו ֵאין ִאיׁש ִמ ְּב ֵני‬
‫ִי ְ ׂשָר ֵאל ט ֹוב ִמ ֶּמ ּנ ּו ִמׁ ִּש ְכמ ֹו ָו ַמ ְע ָלה ָּגבֹ ַּה ִמ ָּכל ָה ָעם‪ .‬הנמשל‪ :‬כי עד כזבים‬

                      ‫יאבד — אילו היה רמאי היה אובד בדרך מזמן‪.‬‬
‫ואיש שומע לנצח ידבר — וכשראה ששאול שומע לו‪ ,‬התחיל‬
‫לדבר על הנצח‪ּ :‬ו ְל ִמי ָּכל ֶח ְמ ַ ּדת ִי ְ ׂשָר ֵאל ֲהל ֹוא ְל ָך ּו ְל ֹכל ֵּבית ָא ִבי ָך‪.‬‬
‫מבטיח לשושלתו חיי נצח‪ .‬ובין השיטין‪ ,‬הסיפור של בית דוד‪ :‬עד‬
   251   252   253   254   255   256   257   258   259   260   261