Page 269 - 13322
P. 269

‫בכ קרפ | ‪269‬‬

‫ַּכ ֲעס ֹו‪ְ ,‬ו ַאל ְּת ַנ ֲח ֶמ ּנ ּו ְּבׁ ָש ָעה ׁ ֶש ֵּמת ֹו ֻמ ָּטל ְל ָפ ָניו (אבות ד יח)‪ .‬זה הקורבן‬
                                                     ‫שהקריב שאול‪.‬‬

                        ‫ֶּפן ֶּת ֱא ַלף ֹאְרחֹ ָתיו ְו ָל ַק ְח ָּת מ ֹו ֵקׁש ְל ַנ ְפׁ ֶש ָך‬

   ‫פן תאלף אורחותיו — פן יאלף אותך בינה על שסטית מאורחותיו‪.‬‬
‫ולקחת מוקש לנפשך — פנית מדרך הישר לדרך מעקשים‬
 ‫וחתחתים‪ .‬ולקחת מוקש לנפשך — ובמו ידיך הטמנת לעצמך מוקש‪.‬‬

                           ‫ַאל ְּת ִהי ְב ֹת ְק ֵעי ָכף ַּב ֹעְר ִבים ַמׁ ָּשא ֹות‬

‫אל תעשה לי מה שעשית לאויב‪ ,‬שהיית בתוקעי כף‪ ,‬שבמו ידך תקעת‬
‫את החרב במלך אגג‪ .‬שאול מנסה לרכך את זעמו של שמואל‪ ,‬הנביא‬
‫והמנהיג‪ :‬אל תהי בתוקעי כף — אל תהיה גם אתה בין אויביי‪ .‬אל‬
‫תתקע לי מקלות בגלגלים‪ .‬בעורבים משאות — איש מלבדי לא היה‬
‫יכול לערוב שאוכל לשאת על עצמי את המעמסה הכבדה הזאת‪ ,‬ואתה‬
‫לא באת בזמן לתמוך בי‪ .‬אם מינית אותי למלך‪ ,‬ה ֵיה לי חבר‪ ,‬היה לי‬
‫אח‪ ,‬הושט לי יד כשאקרא‪ .‬הנמשל‪ :‬המשך הפסוק הקודם מביא דוגמה‬

                                             ‫לסטייה מהדרך הישרה‪.‬‬
‫בעורבים משאות — בעורבים‪ ,‬רומז למה שנאמר (בבלי‪ ,‬חולין)‪:‬‬
‫לֹא ְל ִח ָּנם ָה ַל ְך ַזְר ִזיר ֵא ֶצל ע ֹוֵרב ֶא ָּלא ִמ ְּפ ֵני ׁ ֶשה ּוא ִמינ ֹו‪ .‬הוא מינה אותו!‬
‫כשאתה נקלע לחברתם של אנשי משאות‪ ,‬כלומר שלכל אחד מהם יש‬
‫משא‪ :‬קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו‪ ,‬וכולם עורבים‪ ,‬עוסקים‬

                                     ‫בהימורים ובהתערבויות‪ ,‬היזהר‪.‬‬
‫אל תהי בתוקעי כף — אל תתקע ראשון כף לאכול מהנזיד שהכינו‪.‬‬
‫שהראשון שתקע כף בנזיד שהוכן לו איבד את הירושה של אביו‪ .‬אל‬
‫תרגיש שאתה חבר של אנשים שאינם בני מינך ואינך מכיר את מנהגם‪.‬‬

                   ‫ִאם ֵאין ְל ָך ְלׁ ַש ֵּלם ָל ָּמה ִי ַּקח ִמׁ ְש ָּכ ְב ָך ִמ ַּת ְח ֶּתי ָך‬

‫שאול מתגונן‪ :‬אם איני יכול לשלם לחייליי עבור מזונם‪ ,‬קרוב המועד‬
                            ‫שבו יעזבו גם את משכבם ויחזרו הביתה‪.‬‬
   264   265   266   267   268   269   270   271   272   273   274