Page 288 - 13322
P. 288
288יורם טהרלב בעקבות שלמה המלך|
ֱא ָכל ְּב ִני ְד ַבׁש ִּכי ט ֹוב ְונֹ ֶפת ָמת ֹוק ַעל ִח ֶּכ ָך
יונתן לא ידע כי אביו ,המלך שאול ,השביע את העם לצום לקראת
המלחמה בפלשתים ,וטעם מן הדבש שמצא בדרכו .ואורו עיניו.
ַו ִּי ׁ ְש ַלח ֶאת ְק ֵצה ַה ַּמ ֶּטה ֲא ׁ ֶשר ְּב ָיד ֹו ַו ִּי ְט ּ ֹבל א ֹו ָת ּה ְּב ַי ְעַרת ַה ְ ּד ָב ׁש ַו ָּי ׁ ֶשב
ָיד ֹו ֶאל ִּפיו ַו ָּת ֹאְר ָנה ֵעי ָניו .כשהדבר נודע לשאול ,אמרּ :כֹה ַי ֲע ֶ ׂשה
ֱאלֹ ִהים ְו ֹכה י ֹו ִסף ִּכי מ ֹות ָּתמ ּות י ֹו ָנ ָתן .ושלמה המלך ,האומר :אכול
בני דבש כי טוב ,ונופת מתוק על חכך ,מתייחס לדברי שמואל,
המערער על הנדר של שאול ,כי מי שיאכל ביום הקרב יומת .בעיני
שמואל זהו מנהג ברברי של עובדי האלילים ,שגם יפתח הגלעדי
חטא בו .אתה ,שאול ,אומר שלמה ,היית צריך לומר בדיוק את
ההפך :אכול בני דבש כי טוב ,ונופת מתוק על חכך .אכלת דבש,
בני? שיהיה לך לבריאות! וזו היתה גם דעתו של העםַ :ו ּיֹא ֶמר ָה ָעם
ֶאל ׁ ָשא ּול ֲהי ֹו ָנ ָתן ָימ ּות ֲא ׁ ֶשר ָע ָ ׂשה ַה ְי ׁש ּו ָעה ַה ְּגד ֹו ָלה ַה ֹּזאת ְּב ִי ְ ׂשָר ֵאל?
ָח ִלי ָלה! ַחי ְיה ָוה ִאם ִי ּפֹל ִמ ַּ ׂש ֲעַרת רֹא ׁש ֹו ַאְר ָצהַ ...ו ִּי ְפ ּד ּו ָה ָעם ֶאת י ֹו ָנ ָתן
ְולֹא ֵמת.
ֵּכן ְ ּד ֶעה ָח ְכ ָמה ְל ַנ ְפׁ ֶש ָך ִאם ָמ ָצא ָת ְו ֵיׁש ַא ֲחִרית ְו ִת ְקָו ְת ָך לֹא ִת ָּכֵרת
שמואל רואה כי העם עצמו מכריח את שאול לסגת מנדרו ,והוא
מוסיף :כן דעה חוכמה לנפשך — היית צריך לנהוג מראש בחוכמה,
ולא בקנאות .אם היתה החוכמה מנווטת את דרכך ,היתה לך אחרית,
כלומר היו בניך ממשיכים את השושלת שלך ,ותקוותך לא תיכרת.
אך בגלל עיקשותך נכרתה השושלת עם מותו של יונתן בשדה הקרב.
בהמשך מביא את דברי הפיוס של שאול ליונתן :אם מצאת ויש אחרית,
ותקוותך לא תיכרת — אם מצאת את הדבש ,זו כנראה אצבע אלוהים,
ולכן לא תיענש על שהפרת את פקודתי.
ַאל ֶּת ֱארֹב ָרׁ ָשע ִל ְנֵוה ַצ ִ ּדיק ַאל ְּתׁ ַש ֵ ּדד ִר ְבצ ֹו
לא תמיד צריך לנקום במי שעשה טעות .יונתן אכל קצת דבש — מה
קרה? אל תארוב רשע לנווה צדיק — אל תשים מארב כמו רשע ליד
ביתו של צדיק .אל תהפוך את נווהו ואת משכבו לשוד ושבר.
