Page 291 - 13322
P. 291

‫דכ קרפ | ‪291‬‬

‫אותם קושרים נגד המלך יקום — ייקום בהם וילשין‪ .‬עד עוין‪ .‬ופיד‬
                       ‫שניהם מי יודע — מי יודע אם יש להם פדות‪.‬‬

                    ‫ַּגם ֵא ֶּלה ַל ֲח ָכ ִמים ַה ֵּכר ָּפ ִנים ְּב ִמׁ ְש ָּפט ַּבל ט ֹוב‬

‫שאול מצר על שחנן את בנו‪ ,‬מחשש שמא יאמרו העם כי עשה זאת‬
‫בגלל קרבתו המשפחתית למלך‪ .‬הנמשל‪ :‬הכר פנים במשפט בל‬
‫טוב — שלא יאמר השופט על הנאשם‪ַ :‬ה ָּכַרת ָּפ ָניו ָע ְנ ָתה ּב ֹו (על פי‬
‫ישעיהו ג')‪ .‬שלא יסמוך על מומחיותו בהבעות פניהם של בני אדם‪,‬‬
‫ולפי מראם יחרוץ את דינם‪ .‬גם אלה לחכמים — החלטות מסוג זה יש‬

                             ‫להפקיד בידי חכמים‪ ,‬ולא בידי מלכים‪.‬‬

             ‫אֹ ֵמר ְלָרׁ ָשע ַצ ִ ּדיק ָא ָּתה ִי ְּק ֻבה ּו ַע ִּמים ִי ְז ָעמ ּוה ּו ְל ֻא ִּמים‬

‫המשך דברי שאול‪ :‬העובדה ששיניתי את גזר הדין בלחץ ההמונים‬
‫יכולה להיות (בבלי‪ ,‬סוטה) ְּב ִכ ָּיה ְלד ֹור ֹות‪ ,‬ויימצאו מי שיקללו אותי‬
‫בשל כך‪ ,‬נסיבות שקשה לנו היום לצפות אותן‪ .‬כאן מוסיף שלמה‬
‫דוגמה מההיסטוריה של העם ולועג לבלעם בן בעור‪ ,‬שבאמת ניסה‬
‫לחרוץ את משפטו של עם ישראל לפי הכרת פניו‪ ,‬כלומר לפי מה‬
‫שראה לנגד עיניו‪ .‬שלמה מגנה את המוקסמים מברכותיו ומרמז על‬
‫כך בהשתמשו במילים "יקבוהו עמים‪ ,‬יזעמוהו לאומים"‪ ,‬המזכירות‬
‫את מילותיו של בלעם עצמו בספר במדבר‪ָ :‬מה ֶא ּ ֹקב לֹא ַק ּ ֹבה ֵאל ּו ָמה‬
‫ֶא ְז ֹעם ֹלא ָז ַעם ְיהָוה‪ .‬כידוע‪ ,‬אף שבירך את ישראל ברכות שלא נודעו‬
‫כמותן‪ ,‬הרגוהו בני ישראל כשכבשו את ארצו‪ .‬הדורות הבאים כינו‬
‫אותו בלעם הרשע על לא עוול בכפו‪ .‬נראה שרבים מבני ישראל דווקא‬
‫אמרו לאותו רשע‪ :‬צדיק אתה‪ .‬ולכן נכתב‪ :‬אומר לרשע צדיק אתה‪.‬‬
‫ומדוע היה צדיק? כי לא בדה את הברכות מלבו‪ ,‬אלא העיד על עצמו‬

                                             ‫שקיבל אותן מהשכינה‪.‬‬
‫יזעמוהו לאומים — יתנפלו עליו עמים אויבים‪ ,‬ולא ישאירו ממנו‬
‫אלא חלק זעום ממה שהיה עמו בתחילה‪ .‬וכך אכן היה לאורך כל‬

                                                             ‫הדורות‪.‬‬
   286   287   288   289   290   291   292   293   294   295   296