Page 322 - 13322
P. 322

‫‪ 322‬יורם טהרלב בעקבות שלמה המלך|‬

‫ואשת מדיינים נשתווה — זו אבישג השונמית שבאה לחממו באישור‬
‫הדיינים‪ .‬נשתווה — הסכים עם הדיינים כי רק לחממו באה והוא לא‬

                                                               ‫ידע ּה‪.‬‬

                              ‫צֹ ְפ ֶני ָה ָצ ַפן ר ּו ַח ְוׁ ֶש ֶמן ְי ִמינ ֹו ִי ְקָרא‬

‫ממשיך בעניין אבישג השונמית‪ ,‬שצפן אותה דוד במיטתו אך לא‬
            ‫ידעה! צפן רוח — היה קשור אליה באהבה רוחנית בלבד‪.‬‬

‫ימינו — שבאותם לילות היתה אבישג יד ימינו וסייעה לו בכל‬
                                                              ‫צרכיו‪.‬‬

‫ושמן ימינו יקרא — היתה מעסה גופו בשמן כאשר יקרא לה‬
‫ממשכבו כדי לחממו‪ .‬והיתה טובה לו מאח — כי אח מחממת רק‬

                    ‫כשמדליקים בה אש‪ ,‬ואילו אבישג חיממה תמיד‪.‬‬

                           ‫ַּבְר ֶזל ְּב ַבְר ֶזל ָי ַחד ְו ִאיׁש ַי ַחד ְּפ ֵני ֵר ֵעה ּו‬

‫דוד נמלט ומוצא מחסה אצל שמואל‪ ,‬הכוהן שמשח אותו למלך‪ .‬הדבר‬
‫נודע לשאול והוא ממהר לרדוף אחרי שניהם‪ .‬הוא רואה באיחוד בין‬
‫שניהם סכנה‪ .‬ברזל בברזל‪ :‬כשהם יחד הם חזקים כמו מרכבות הברזל‬

                ‫של סיסרא וחנית הברזל של גוליית‪ ,‬שקשה להביסן‪.‬‬

                        ‫נֹ ֵצר ְּת ֵא ָנה ֹיא ַכל ִּפְר ָי ּה ְוׁ ֹש ֵמר ֲא ֹד ָניו ְי ֻכ ָּבד‬

‫מי שיצר את התאנה הזאת‪ ,‬כלומר את דוד‪ ,‬חייב לשמור עליה מכל‬
‫רע‪ .‬ומדוע נמשל לתאנה? כי התאנה עצמה‪ ,‬כמסופר במשל יותם‪ ,‬לא‬
‫היה לה שום רצון למלוך על העצים‪ .‬המלכת דוד לא היתה שאיפתו‬
‫של דוד‪ ,‬אלא רצונו של שמואל בלבד‪ .‬והנמשל מחיי החקלאים‪ :‬נוצר‬
‫תאנה יאכל פריי ּה — מי ששומר על המטע או הבוסתן‪ ,‬רשאי לאכול‬
‫כאוות נפשו במשך שעות השמירה‪ ,‬אך לא לקחת הביתה בכליו‪,‬‬
‫שנאמר בספר דברים‪ְ :‬ו ֶאל ֶּכ ְל ְי ָך ֹלא ִת ֵּתן‪ .‬אך שכרו יבוא ממקום אחר‪:‬‬
‫ושומר אדוניו יכובד — אדוניו‪ ,‬בעל מטע התאנים‪ ,‬יכבד אותו בתאנים‬

                                        ‫מן היבול כדי שייקח הביתה‪.‬‬
   317   318   319   320   321   322   323   324   325   326   327