Page 325 - 13322

‫זכ קרפ | ‪325‬‬

‫ָּג ָלה ָח ִציר ְו ִנְר ָאה ֶדׁ ֶשא ְו ֶנ ֶא ְספ ּו ִע ְּ ׂשב ֹות ָהִרים‬

‫שאול הופך לחלק מן ה"עדר"‪ ,‬כלומר עושה כמעשה המתנבאים‪,‬‬
‫וכשהם פושטים את בגדיהם‪ ,‬הוא פושט את בגדי המלכות‪ַ :‬ו ִּי ּ ֹפל ָע ֹרם‬
‫ָּכל ַה ּי ֹום ַהה ּוא ְו ָכל ַה ָּל ְי ָלה‪ .‬ושלמה מתאר את עירומו של המלך בלשון‬
‫נקייה‪ :‬גלה חציר ונראה דשא‪ ,‬ונאספו עשבות הרים‪ .‬כך נראה גופו‬
‫בעירומו‪ .‬הנמשל‪ :‬שוב מדבר אל המנהיג בלשון החקלאים‪ .‬מסביר‬
‫מדוע לא לעולם חוסן‪ :‬גלה חציר ונראה דשא — החציר של העונה‬
‫הקודמת לא יעמוד בפני העסיסיות של הדשא החדש הנובט‪ ,‬שהוא‬
‫הרבה יותר טעים לצאן מרעיתך‪ .‬ומיהו החציר? זה העם‪ ,‬שנאמר‬
‫בישעיהו מ‪ָ :‬א ֵכן ָח ִציר ָה ָעם‪ .‬ונאספו עשבות הרים — וכן נקצר העשב‬
‫הצומח למרגלות ההרים‪ ,‬שקיבל הרבה מים מהנחלים ששטפו בחורף‪,‬‬

‫ואף הוא עדיף על החציר היבש שלך‪.‬‬

‫ְּכ ָב ִ ׂשים ִל ְלב ּוׁ ֶש ָך ּו ְמ ִחיר ָ ׂש ֶדה ַע ּת ּו ִדים‬

‫משלים את תיאור העדר‪ ,‬שבו כל הנביאים ערומים ככבשים‪ ,‬גם‬
‫הכבשים הנקבות וגם העתודים שהם האיילים הזכרים‪.‬‬

‫ְו ֵדי ֲח ֵלב ִע ִּזים ְל ַל ְח ְמ ָך ְל ֶל ֶחם ֵּבי ֶת ָך ְו ַח ִּיים ְל ַנ ֲער ֹו ֶתי ָך‬

‫שאול מתחיל לחשוב חשיבה נזירית‪ ,‬כמו הנביאים‪ :‬מה חסר לך בחיים?‬
‫יש לך די חלב עזים למזונך‪ ,‬לחם לביתך וחיים לנערותיך‪ .‬אחרי מה‬
‫אתה רודף? אל תחשוש לנטוש את המנהיג ּות‪ .‬יש לך די והותר ממה‬
‫לחיות‪ .‬הכבשים יספקו צמר להכנת לבושך‪ ,‬את העתודים תמכור‬
‫ותקנה שדה‪ ,‬ויהיו לך חלב עזים מהדיר ולחם מהשדה‪ ,‬שיבטיחו את‬

‫חייך וחיי בנותיך‪ ,‬מרב ומיכל‪ ,‬עד שיינשאו וילכו לבית בעליהן‪.‬‬