Page 329 - 13322
P. 329

‫חכ קרפ | ‪329‬‬

‫בעת הצורך למי שיזדקק‪ .‬ואכן‪ ,‬הוא מעניק לדוד את חרב גוליית כדי‬
‫שיוכל להגן על חייו‪ ,‬ככתוב בשמואל א' כא‪ַ :‬ו ּיֹא ֶמר ַה ּ ֹכ ֵהן‪ֶ :‬חֶרב ָּג ְל ָית‬
‫ַה ְּפ ִלׁ ְש ִּתי ֲאׁ ֶשר ִה ִּכי ָת ְּב ֵע ֶמק ָה ֵא ָלה ִה ֵּנה ִהיא ל ּו ָטה ַב ִּ ׂש ְמ ָלה ַא ֲחֵרי ָה ֵאפ ֹוד‬
‫ִאם ֹא ָת ּה ִּת ַּקח ְל ָך‪ָ ,‬קח‪ִּ ,‬כי ֵאין ַא ֶחֶרת ז ּו ָל ָת ּה ָּב ֶזה ַו ּיֹא ֶמר ָ ּדִוד‪ֵ :‬אין ָּכמ ֹו ָה‬

                                                            ‫ְּת ֶנ ָּנה ִּלי‪.‬‬

                      ‫ֵמ ִסיר ָא ְזנ ֹו ִמׁ ְּשמֹ ַע ּת ֹוָרה ַּגם ְּת ִפ ָּלת ֹו ּת ֹו ֵע ָבה‬

‫תפילתו של דואג האדומי‪ ,‬שאינו מכיר את התורה בהיותו אדומי‪,‬‬
‫היא תועבה‪ ,‬ותקוותו ששאול יתפוס את דוד אף היא עצמה מעשה‬
‫נבלה ותועבה העולה בתוהו‪ .‬דוד בורח מעיר הכוהנים ומוצא מסתור‬
‫אצל אכיש מלך גת‪ ,‬שהוא מלך פלשתי‪ .‬דוד מעדיף להסתתר בעיר‬
‫של אויביו‪ ,‬מאשר להיות נרדף על ידי בני עמו‪ .‬וכדי שלא יכירוהו‪,‬‬

                                               ‫מתחפש דוד למשוגע‪.‬‬

     ‫ַמׁ ְש ֶּגה ְיׁ ָשִרים ְּב ֶדֶר ְך ָרע ִּבׁ ְשח ּות ֹו ה ּוא ִי ּפ ֹול ּו ְת ִמי ִמים ִי ְנ ֲחל ּו ט ֹוב‬

‫דוד המתנהג כמשוגע משגע אפילו את האנשים שמחשבתם ישרה‬
‫והמצליחים לזהות אותו ולחשוד בו‪ַ .‬ו ֹּיא ְמר ּו ַע ְב ֵדי ָא ִכי ׁש ֵא ָליו‪:‬‬
‫ֲהל ֹוא ֶזה ָד ִוד ֶמ ֶל ְך ָה ָאֶרץ ֲהל ֹוא ָל ֶזה ַי ֲענ ּו ַב ְּמחֹל ֹות ֵלא ֹמר (שם‪,‬‬
‫יח)‪ִ :‬ה ָּכה ׁ ָשא ּול ַּב ֲא ָל ָפיו ְו ָד ִוד ְּבִר ְבבֹ ָתיו‪ .‬דוד שומע את הדברים‪,‬‬
‫וכדי להינצל מחליט להתנהג כמשוגע (שם‪ ,‬כא)‪ַ .‬ו ְי ׁ ַש ּנ ֹו ֶאת‬
‫ַט ְעמ ֹו ְּב ֵעי ֵני ֶהם ַו ִּי ְת ֹה ֵלל ְּב ָי ָדם ַו ְי ָתיו ַעל ַ ּד ְלת ֹות ַה ׁ ַּש ַער ַו ּי ֹוֶרד ִריר ֹו ֶאל‬

                                                                ‫ְז ָקנ ֹו‪.‬‬
‫ויתיו על דלתות השער — הטיל את מימיו על הדלתות בנוכחות‬

                                                  ‫כל המקיפים אותו‪.‬‬

                        ‫ָח ָכם ְּב ֵעי ָניו ִאיׁש ָעׁ ִשיר ְו ַדל ֵמ ִבין ַי ְח ְקֶר ּנ ּו‬

‫התחפשותו של דוד עלתה יפה‪ .‬המלך מתבונן בו ומסרב להאמין שזה‬
‫דוד (שם‪ ,‬כא)‪ַ :‬ו ֹּיא ֶמר ָא ִכיׁש ֶאל ֲע ָב ָדיו‪ִ :‬ה ֵּנה ִתְרא ּו ִאיׁש ִמׁ ְש ַּת ֵּג ַע ָל ָּמה‬
‫ָּת ִביא ּו ֹאת ֹו ֵא ָלי? ֲח ַסר ְמׁ ֻש ָּג ִעים ָא ִני‪ .‬ולכן נאמר כאן‪ :‬חכם בעיניו איש‬
‫עשיר‪ ,‬ודל מבין יחקרנו — דווקא המלך העשיר חכם בעיני עצמו‬
   324   325   326   327   328   329   330   331   332   333   334