Page 317 - 13322
P. 317
זכ קרפ | 317
(לכאורה) את דוד האומר לכל אחד מהפלשתים בעת שכרת את
עורלתו ,בעודו בחייו :אל תתהלל ביום מחר ,כי לא תדע מה ילד
יום — מהיום והלאה לא תוליד יותר ,אל תתהלל בגברותך — וכרת
את עורלתו .ואכן ,דוד יוצא לשליחות שהוטלה עליו וחוזר בריא
ושלם מביצוע המשימה .יתר על כן :במקום מאה עורלות הוא מביא
מאתיים! הנמשל :אל תתהלל ביום מחר — לא תתהולל מחר ,אלא
עדיף שתתהולל היום ,כשכל איבריך קשורים לגופך .לא תדע מה
ילד — לא תדע אישה.
ְי ַה ֶּל ְל ָך ָזר ְולֹא ִפי ָך ָנ ְכִרי ְו ַאל ְ ׂש ָפ ֶתי ָך
שאול מהלל את דוד על יכולתו ומקיים את ההבטחה :הוא נותן את
בתו מיכל לדוד לאישה .יהללך זר ולא פיך — אינך צריך להלל את
עצמך באוזניי ,כי עורלות הנוכרי שהבאת שזורות כמו זר לראשך,
מדברות בעד עצמן .יהללך הזר הזה.
נוכרי ואל שפתיך — ואינך צריך לומר במו שפתיך שכולם נוכרים
וערלים ,כי רואים זאת בעין.
ּ ֹכ ֶבד ֶא ֶבן ְו ֵנ ֶטל ַהח ֹול ְו ַכ ַעס ֱאִויל ָּכ ֵבד ִמׁ ְּש ֵני ֶהם
כובד אבן ונטל החול — ימי החולין ,שבאו בעקבות הנישואים של
מיכל ודוד ,רובצים כאבן על לבו של שאול.
וכעס אוויל כבד משניהם — הנישואים אינם מרגיעים את כעסו של
שאול .אדרבה ,לבו כבד עליו עוד יותר .הנמשל :כובד אבן ונטל החול
— משקלה של אבן המשקל ,שהסוחר מניחה ומורידה ללא הרף על
המאזניים ,מכביד על ימות החול ,וכעס אוויל כבד משניהם — ולקוח
טיפש המטיל ספק במשקל האבן ,כבד משניהם ,כלומר מספר על כך
בבית הכנסת והורס גם את השבת.
ַא ְכ ְזִר ּי ּות ֵח ָמה ְוׁ ֶש ֶטף ָאף ּו ִמי ַי ֲע ֹמד ִל ְפ ֵני ִק ְנ ָאה
שאול נהיה אכזרי יותר ויותר ,כי הקנאה בהצלחותיו של דוד מעלה
את חמתו .הנמשל בא מחיי הסוחרים ולקוחותיהם.
