Page 83 - 13322
P. 83

‫ח קרפ | ‪83‬‬

‫האדם ובין הכסילים לפתאים‪ .‬אך מה שקשור ברגש משותף לכולם‪,‬‬
                                            ‫ולכן סכנתו גדולה יותר‪.‬‬

                   ‫ׁ ִש ְמע ּו ִּכי ְנ ִגי ִדים ֲא ַד ֵּבר ּו ִמ ְפ ַּתח ְ ׂש ָפ ַתי ֵמיׁ ָשִרים‬

‫שמעו — כרו אוזניכם כי דבריי "נגידים" — דברים שניתן להגיד‬
                        ‫ולהבין בשמיעה‪ .‬מישרים — מאנשים ישרים‪.‬‬

       ‫כל מה שאני מגיד לכם‪ ,‬הנגידים בעם‪ ,‬הוא אמת לאמיתה‪.‬‬
‫ומפתח שפתיי מישרים — אני מדבר מדם לבי‪ ,‬ואיני מנסה לעגל‬

                                       ‫פינות‪ .‬כי לפנינו מעשה נורא‪.‬‬

                         ‫ִּכי ֱא ֶמת ֶי ְה ֶּגה ִח ִּכי ְות ֹו ֲע ַבת ְ ׂש ָפ ַתי ֶרׁ ַשע‬

‫במילים אלה הוא מצהיר כי עדותו נאמנה‪ ,‬והוא נשבע כמו בבית‬
‫משפט‪ ,‬כל זאת כדי לרמוז לנו כי הדבר היה בימי שפוט השופטים‪,‬‬
‫כאשר מילה היתה מילה‪ .‬נשבע לומר את האמת‪ ,‬את כל האמת ורק את‬
‫האמת‪ .‬יהגה — שתי משמעויות‪ :‬יהגה מוחי ויהגה חכי‪ .‬גם "יחשוב"‬

                            ‫וגם "יאמר" — ללמדנו שפיו ולבו שווים‪.‬‬
‫באמצעות החזרה על המילה "שפתיי" מהפסוק הקודם מבטיח כי‬

                      ‫לא יוציא מפיו דברי רשע שהם בעיניו תועבה‪.‬‬

                       ‫ְּב ֶצ ֶדק ָּכל ִא ְמֵרי ִפי ֵאין ָּב ֶהם ִנ ְפ ָּתל ְו ִע ֵּקׁש‬

‫הצדק הוא נר לרגליי‪ ,‬שהרי אני איש לוי מהר אפרים ולא מישהו נפתל‪,‬‬
‫כלומר משבט נפתלי‪ ,‬שדרכו לרוץ כאיילה שלוחה ולספר לחבר'ה‪.‬‬
‫שלמה נמנע מלספר לנו על המעשה עצמו‪ ,‬אלא בונה את אמינותו של‬
‫המספר כעד‪ .‬לאורך כל דבריו הוא מצניע את המאורע הנורא כדי לא‬
‫להטיל רפש על אחד משבטי ישראל בימים שבהם שקטו המלחמות‬
‫הפנימיות בין השבטים‪ .‬לכן הוא מספר רק את הרקע למעשה ואת‬
‫מוסר ההשכל שעלינו ללמוד ממנו‪ ,‬מתוך הנחה שהסיפור עצמו מוכר‬
‫לעם ישראל‪ ,‬ואפילו הפך ליום חג שבו שואלות הבנות כלי לבן‪,‬‬

                                 ‫מחוללות בכרמים ומחכות לחתנים‪.‬‬
   78   79   80   81   82   83   84   85   86   87   88