Page 198 - VOL-2

‫ספר חפץ חיים‬
‫הלכות איסורי לשון הרע‬

‫כלל ד ‪ -‬הלכה ו‬

‫אינו דכאן נמי אין מותר לספר סתם אפילו לאיש‬
‫דמהימן ליה כבי תרי רק אם הוא איש סוד וצנוע‬
‫אשר לא יספר ליתר ההמון רק ישנא אותו לעת‬
‫עתה וירחק מחברתו עד שיוודע לו ששב מדרכו‬

‫הרעה‪,‬‬

‫לא כן אם יספר ליתר ההמון יתפרסם לעיניהם‬
‫לגנאי ולבזיון לעד אף אחר שישוב לה' וינחם על‬
‫רעתו ונסלח לו‪ ,‬אבל אם יספר לחכם צנוע הנ"ל‬
‫אם יוודע לו ששב מדרכו הרעה יאהבהו ולא יזכור‬
‫לו עונותיו הראשונים‪ ,‬וכל דברינו תמצא בדברי‬
‫ר' יונה כשתדקדק בו‪ ,‬וכן מוכח מלשון הגמרא‬
‫דפסחים הנ"ל דקאמר מהו למימרא ליה לרביה‬
‫למישנא ליה משמע דרק זה בלבד שרי ליה לרביה‬

‫אבל לא לספר לאחרים‪.‬‬

‫ונ"ל דרבו אסור לגלות אחר כך אף למי שיאמין‬
‫לו כדברי שני עדים‪ ,‬משום דודאי כשיתודע להשני‬
‫שלא ראה בעצמו רק ששמע מאחר לא יאמין לו תו‬
‫כדברי שני עדים על עצם המעשה מטעם שהמספר‬
‫הראשון אינו נאמן לו כל כך‪ ,‬ואם כן ממילא יחשב‬

‫הוא למוציא שם רע והשומע למקבל‪.‬‬

‫מקור החיים‬

‫ו‪ .‬וְנְִראֶה ִלי עֹוד‪ּ ,‬בְ ִאיׁש אֲׁ ֶשר ִמׁ ְשּפָטֹו ִלׁ ְשנֹות ּבְ ִאּו ַלְּתֹו‪,‬‬

‫ּדְאַף ִאם ַרּבֹו אֵינֶּנּו צָנּועַ ּכָל ּכְָך וְאֶ ְפׁ ָשר ׁ ֶשּיִ ְתו ַּדַע ִמּמֶּנּו‬
‫לֶהָמֹון‪ ,‬אֲבָל הּוא ִאיׁש ׁ ֶשּדְבָָריו יִהְיּו נִׁ ְשמָ ִעין ּבְתֹוכָחָה‬

‫‪188‬‬
‫‪volume 2‬‬