Page 196 - VOL-2
P. 196
ספר חפץ חיים
הלכות איסורי לשון הרע
כלל ד -הלכה ה
(כו) לא יעיד ע"ח .כן נפסק בחו"מ בסימן כ"ח
[ס"א] בהג"ה ואף שכונתו לטובה כדי שיוכיחוהו.
ודע שמוכח מר' יונה במאמר ר"כ שהשומע גם כן
אין מחוייב להוכיחו מחמת זה ,ומכל מקום נראה
פשוט אם נראה ליה לפי הענין שהדבר אמת אינו
יכול לפטור את עצמו מהוכחה.
(כז) אך יכול לגלות .אפילו בזה שאין משפטו
לשנות באולתו כן מוכח מר' יונה במאמר רט"ו
עיי"ש.
(כח) כדברי שני עדים .מקורו מהא דפסחים
הנ"ל מהו למימרא ליה לרבו למישנא ליה ,אמר
ליה אי מהימן ליה לרבו כבי תרי לימא ליה ואי
לא לא לימא ליה .ודקדק ר' יונה בדבריו כשני
עדים ,משום דקשה ליה הא לשון הרע אסור לקבל
ולהחליט אפילו משנים ויותר וכמו שנביא אי"ה
לקמן בכלל ז' במ"ח ג' והאיך מתיר הגמרא לרבו
לשנאו עבור זה ,על זה כתב כדברי שני עדים,
לומר דכל כך מהימן בלבו דבריו בלי פקפוק כשני
עדים שאין אחריהם כלום ,ונאריך בזה אי"ה לקמן
בכלל ז' עי"ש.
ואין להקשות מה בין מספר לרבו למה שכתבנו
לעיל בסעיף ד' דאפילו אם שנים ראו באחד דבר
עולה אסורין לספר פן עשה תשובה וכאן נמי ,זה
27 Quoting from Gemara Sanhedrin (46a) “I heard that the Beit Din could
administer lashes and other punishments even though they were not
”required by the Torah…because the times demanded it.
186
volume 2
