Page 10 - 9322

‫הקדמה‬

‫בוויליאמסבורג האורבנית‪ ,‬בתחומיה של חצר חסידות סאטמר שבה‬
‫גדלתי‪ ,‬למדו הילדים את דיני ההלכה מימי בית המקדש‪ ,‬לפני היות‬
‫הגולה‪ ,‬כשלעם ישראל עדיין היתה תחושת בית והדרת הכבוד שהוא‬
‫מביא איתו‪ .‬שינוי הנסיבות הפך את הדינים למופשטים בעיקרם‪ ,‬אבל‬
‫אף על פי שרק לעתים רחוקות היתה לנו ההזדמנות ליישם אותם‪ ,‬הם‬
‫היו חלק מן הירושה הגדולה שהיתה אמורה לשמש לנו נחמה לאורך‬

‫מה שנתפס כתקופת גלות זמנית‪.‬‬
‫היוצא מן הכלל לאותם הדינים הוכרז ב ַגנה של סבתי‪ ,‬אולי אחת‬
‫החלקות האחרונות בוויליאמסבורג שלא כוסו בטון ומלט‪ ,‬וסבי‬
‫התייחס אליה כאילו היא ארץ הקודש הפרטית שלנו‪ ,‬והחיל את הדינים‬
‫המורכבים של עבודת האדמה על אותו אי ירוק קטן כאילו מדובר‬
‫ביוזמה חקלאית ולא פשוט במקדש האישי של הבאבע שלי‪ ,‬מקום‬
‫בעל יופי נדיר שאליו נמלטה כשהיתה זקוקה לשלווה‪ .‬סבי התעקש‬
‫לכפות סדר דתי על כל דבר בחיינו‪ .‬לא רק על אותם היבטים שנתפסו‬
‫כנחוצים‪ ,‬וה ַגן לא נעלם מעיניו‪ .‬אפשר שהמשמעת הבלתי מתפשרת‬
‫הזאת העניקה לו נחמה אחרי הכאוס שחווה במהלך המלחמה‪ .‬אבל‬
‫סדרי הטבע היו גם מה שסבתי‪ ,‬ניצולת שואה בעצמה‪ ,‬שמרה לו את‬
‫מרב אמוניה‪ .‬את הסכסוך שניטש ביניהם משך כל נישואיהם‪ ,‬וקרוב‬
‫לוודאי גם את הסכסוך שהחל לרחוש ברוחי בשלב מוקדם‪ ,‬יש לייחס‬
‫כנראה לאותן נאמנויות מתחרות‪ .‬אלא שבמקרה שלהם‪ ,‬סבי הוא‬
‫שיצא וידו על העליונה‪ ,‬והדין התנכי הוחל על הגן שסבתי טיפחה‬
‫באהבה רבה כל כך‪ .‬ה ֶה ָח ָלה הקשיחה של אותם צווים נושנים הביאה‬