Page 11 - 9322
P. 11
המורדת — אל החופש בברלין |11
למעשה למותו של גן־העדן המיניאטורי ,ובמובן מסוים לאובדן
הסבתא שהכרתי ואהבתי ,דבר שאבין לאשורו רק שנים רבות לאחר
מכן ,כשאתמודד עם היעדרה הפיזי הפתאומי .את אובדנה הרגשי
והרוחני כבר חוויתי ,מאחר שה ִזקנה כמו ריסקה וצימצמה אותה,
הרחיקה אותה ממני יותר ויותר אל תוך העולם ,ש ֵבינה לבינה שכנה
בו תמיד.
בעולם שגדלתי בו לא היו לא מנוחה ולא מפלט מפני פלישתם
הנוכחת תמיד של עיקרי הדת .אפילו אז דימיתי לעצמי שאני מכירה
את אלוהים טוב מכל הזקנים והחכמים שסבבו אותי; חשדתי שהם
טועים טעות חמורה בהבנתם אותו .כזו היא יהירותה של ילד ּות שלא
ידעה השפלה מתועבת או סבל .האנשים האלה שרדו את האפוקליפסה
וקרץ להם אלוהים פוסט־אפוקליפטי חדש ,שהיה עווית זעם בלתי
נשלטת ,ומשום כך חדלה קהילתי לעשות שימוש בהקלות ובהיתרים
הרבים ,שאפיינו בעבר את דתנו כמין מעשה רקמה מורכב על בד
פשוט .תחת זאת היא ביקשה להתעטף בבד בתולי מתוח יותר ויותר,
בתקווה שצר ּות המבנה והאמונה תשקם את תחושת הביטחון שניטלה
ממנה לעד .ככל שהעולם הלך ונפתח סביבם ,כך העמיקו לסגת.
גם אני הייתי אמורה להיגרף בידי התקנות כשהתבגרתי בשטעטל
הקטן שלנו ,אבל איכשהו הכוחות בתוכי קשרו קשר לייחד די מרחב
שכלי ,שחשיבה עצמאית תוכל לשגשג בו .לימיםּ ,כ ֵמהה למרחב הפיזי
שבו אוכל לממש את רעיונותיי שלי ,עזבתי לבלי שוב לטובת העולם
שבחוץ .משעשיתי זאת ,מיהרתי לנסות להשיל מעליי את האישיות
ההכרחית שעטיתי כקונכייה כל השנים ,בתקווה שמה שיתגלה מתחת
לה יהיה העצמי האמיתי שלי ,כמו נבט הפורץ ועולה מתוך אדמה
תחוחה.
עד מהרה גיליתי ,שמערכות השורשים של שתי האישיויות שלי
— זו שתפסתי כאותנטית וזו שתפסתי כמלאכותית — משורגות זו
בזו לבלי הפרד ,והמערכת כולה נעקרה מאדמתה בתהליך הבריחה.
נדרש לי זמן להבין ,שהניסיון לקצוץ את סבך השורשים במטרה
להיפרד מחל ֵקי זהותי שרציתי להשתחרר מהם ,גורם נזק רב מתועלת.
