Page 16 - 9322

‫‪ 16‬דבורה פלדמן|‬

‫שושלתם‪ .‬הם הפלו יהודים שלא היו מסוגלים להוכיח את מעמדם‬
‫הבלתי מהול‪ .‬בדיוק כמו הנאצים‪ ,‬גם הם התעטפו בפקעת בוגדנית‬
‫וכוזבת של זהות שאֵרי־בשר‪ .‬מאחר שלא היו מסוגלים ליטול חלק‬
‫בעולם האחר ההוא‪ ,‬האפשרות הבאה הטובה ביותר היתה להקים‬
‫מועדון מיוחד‪ ,‬שבו יוכלו להיות חברים תחת זאת‪ .‬אנחנו טהורים‪,‬‬
‫הם אמרו‪ ,‬והתכוונו כמובן לנשמותינו‪ ,‬אבל הפעם התכוונו גם לדמנו‪.‬‬
‫אם ד ִמי יהודי‪ ,‬אז גם נשמתי יהודייה‪ .‬משום כך רציתי לדעת‪.‬‬
‫רציתי להבין כיצד בדיוק טבועה בי היהודי ּות‪ .‬מהו בדיוק שירשתי?‬
‫איך אוכל לעצב את מושג היהודיות לכדי דבר מה שאפשר לתפוס?‬
‫אבל השאלה האמיתית שהיתה מונחת בבסיס כל השאלות הללו היא‬

‫זו‪ :‬איך אוכל לעשות את היהודיות שלי נסבלת עבורי?‬
‫באבע אומרת לי‪ ,‬די בהיסח הדעת‪ ,‬בעודנו יושבות לשולחן‬
‫ובודקות עלי כרוב בזה אחר זה מתחת למנורת הניאון כדי לוודא‬
‫שאין בהם תולעים‪ ,‬מה שיפסול את כשרותם‪ ,‬שאלוהים ברא את‬
‫שאר העמים על פני כדור הארץ לתכלית אחת ויחידה‪ :‬לשנוא את עם‬
‫ישראל ולרדוף אותו‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬הכוח הסותר הזה הוא שמגדיר‬
‫אותנו‪ ,‬כשם שאלוהים ברא יום ולילה‪ ,‬אור וחושך‪ .‬אנו זקוקים ָלאחד‬
‫כדי להגדיר את האחר‪ .‬היהודי ּות שלנו קיימת בדיוק בתוך ההקשר של‬

‫הניסיונות למחות אותה‪.‬‬
‫ההכרזה הזאת שלה — שאמורה להסביר לי את העולם‪ ,‬שלפיה‬
‫הכול שם בחוץ מפחיד נורא ותמיד יהיה כך‪ ,‬שכן כך צריך להיות מצב‬
‫העניינים כדי להצדיק את קיומנו — קיצונית כל כך‪ ,‬שיש לי תחושה‬
‫שלא ייתכן שהיא באמת מתכוונת אליה; היא פשוט מדקלמת את מה‬
‫שהרב אומר‪ ,‬את מה שכל חברי הקהילה אומרים תמיד‪ .‬כי האין אנו‬
‫מפריזים מאוד בהערכתנו העצמית‪ ,‬אם אנו מדמים לעצמנו שכל הרוע‬
‫בעולם לא נוצר אלא לשם כך שנסבול? האין יהירות מהסוג הזה בגדר‬
‫חטא כשלעצמה‪ ,‬לראות את סבלך כקודש הקודשים‪ ,‬להתמסר אליו‬
‫כתזמורת למנצח ּה‪ ,‬להקריב את הרצון האישי למען איזה חזון־במאי‬

‫אולטימטיבי?‬
‫אף על פי שבקהילה שלנו איננו באים במגע עם גויים‪ ,‬להוציא‬
‫נסיבות יוצאות דופן שבהן המגע נתון לפיקוח מחמיר‪ ,‬אני יודעת‬