Page 19 - 9322

‫המורדת — אל החופש בברלין ‪|19‬‬

‫לפניה הונגרייה‪ ,‬ואפילו מישהי מהאזור שלה ממש‪ ,‬ולא צעירה ממנה‬
‫בהרבה‪ .‬האם זיהתה את האישה מעבר ּה? או שמא היא פשוט ייצגה‬
‫בעיני סבתי את כל אותן שכנות של ילדותה‪ ,‬אלה שנחשבו חבר ֹות‬
‫לפני שהאקלים הפוליטי השתנה‪ ,‬והן תפסו בעליצות את הבתים‬
‫והחיים שהוצאו בכפייה מידי אחרים‪ ,‬ושכחו מכל נאמנויותיהן? כל‬
‫הגויים כאלה‪ ,‬היא נהגה לומר‪ .‬מחכים להרוויח מחורבנך‪ .‬כך ברא‬

‫אותם אלוהים‪ .‬הם חסרי ישע נוכח טבעם המולד‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬לא הצלחתי להחליט אם מה שהניע את באבע לקחת‬
‫את המנקה איתנו הביתה הוא רחמים או תשוקה אישית לצידוק‪ .‬היה‬
‫כמדומה איזה חיבור אנושי בין באבע לבין האישה ההיא‪ ,‬שהלכה‬
‫לצדה וקישקשה באותה שפת סתרים שמ ָי ַמי לא שמעתי אלא את סבי‬
‫וסבתי מדברים בה‪ ,‬רוטטת משמחה על בחירתה בידי מישהי שמסוגלת‬
‫להבינה‪ .‬האם חשה באבע נאמנות כלפי מישהי ממקום מוצאה‪ ,‬אף על‬
‫פי שלא היתה יהודייה? או שמא חשה צורך להוכיח לה שנסיבות העבר‬
‫התהפכו על פיהן‪ ,‬להראות לאישה ההיא את כל מה שהשיגה לעצמה‬
‫כאן באמריקה‪ ,‬ביתה בן ארבע הקומות בשורת הבתים הצמודים זה‬
‫לזה‪ ,‬הנברשות והשטיחים ּווילונות התחרה המשתפלים עד הרצפה?‬

‫להראות לה על איזה צד של ההיסטוריה מרוח הניצחון האמיתי?‬
‫הסתכלתי בזמן שהכניסה את האישה למטבח‪ ,‬נתנה לה כ ֵלי ניקוי‬
‫שונים והטילה עליה את המטלות שעל פי רוב ביצעה בעצמה או‬
‫העבירה אליי‪ ,‬שגרת הגיהוץ‪ ,‬האיבוק והמירוק היומיומית‪ .‬העובדה‬
‫שלא ביקשה מהאישה לשטוף את הרצפה בילבלה אותי‪ .‬זה בטח‬
‫מובן מאליו‪ ,‬שיערתי‪ :‬סבתי משגיחה בשעה שגויה מאזור הולדתה‬
‫כורעת על ברכיה בבית הגדול והנוח הזה שהיא בעליו עכשיו‪ .‬לא‬
‫בהכרח רציתי לראות את האישה האקראית הזאת מושפלת‪ ,‬אבל כן‬
‫חשבתי שהחוויה תספק לסבתי מעין סגירת מעגל‪ .‬חשבתי שזה עשוי‬
‫לרכך את מרירותה של אותה בגידה ישנה ומתמשכת‪ ,‬שרק לעתים‬
‫רחוקות התייחסה אליה‪ ,‬במשֹורה‪ ,‬בנוכחותי‪ ,‬אבל ידעתי שהיא בוערת‬

‫במחשכי זיכרונותיה העמוקים ביותר‪.‬‬
‫מקץ שעות אחדות של עבודות בית מתונות עד קלות קראה סבתי‬
‫לאישה למטבח להפסקת צהריים‪ .‬להפתעתי‪ ,‬היא קיבלה את האישה‬