Page 8 - 9322
P. 8
8דבורה פלדמן|
וייעץ לי בהתלהבות לסייר ברחבי המדינה ולכתוב כיצד נהייתי,
בסופו של דבר ,אמריקנית .סקס ,סמים ורוק'נרול ,כאילו ה ֵהיעש ּות
לאמריקני מבוססת על אימוץ ההדוניזם שמשפחתי וקהילתי ראו בו
חטא נורא .יותר מכול ,נכספתי אז לאפשרות להמשיך לכתוב ,לפתח
קריירה כסופרת ,ולכן למרות החרדה שמילאה אותי ,הייתי נחושה
לעשות כמיטב יכולתי לעמוד במשימה הבאה.
אבל עד מהרה קלטתי שבלתי אפשרי להיעשות אמריקנית .גדלתי
בעולם שמזכיר שטעטל באירופה במאה השמונה־עשרה ,שבו דיברתי
שפה אחרת ,צרכתי תרבות אחרת ,והייתי נתונה לדיני ההלכה במקום
לחוקי המדינה .ייתכן מאוד שבריחה זו מסורת אמריקנית ,אלא שאם
זה המצב ,הרי זה אך ורק משום שהמסורת האמריקנית גם מטפחת
עולמות שיש צורך לברוח מהם ,ומגוננת עליהם .היה לי ברור מאוד,
שארצות הברית לעולם לא תהיה המדינה שהכרתי ובטחתי בה; ולכן
לעולם לא תהיה ביתי.
הגשתי למו"ל שלי כתב יד ,שהיה ס ֵפק גישוש בעולם לא נודע,
ספק גילוי שחיכיתי־לו־זמן־רב של שורשי אבותיי בחו"ל .נקרעתי בין
שתי פרסונות :זו שכולם ציפו ממני להיות ,וזו שנמשכתי אליה כמו
במגנט .נכספתי לכתוב על השנייה ,אך נאמר לי שהסיפור אירוצנטרי
מדי .אמריקנים רוצים לקרוא על עצמם ,התעקש העורך שלי ,רוצים
לקרוא את החלום האמריקני ,כתבי על זה! בסופו של דבר ,חרף כל
הניסיונות לרפות את ידיי ,הייתי לאירופאית ,ועברתי לחיות ביבשת
עשירה במורשת נרטיבית .הרגשתי שמאחר שאיני מחזיקה בסיפור
ה"נכון" או באותה פרסונה "אמריקנית" ,איני מוסמכת עוד לכתוב
על מסעי .החלפתי את שפתי בשפה חדשה ,כזאת הקרובה הרבה
יותר לשפת אמי ,והתחברתי לתרבות חדשה־אך־ישנה בקלות רבה
משהייתי מסוגלת לדמיין .התחלתי לכתוב על חוויותיי האירופיות
לקהל אירופי.
היום ,משחלפו הרבה שנים ,ההצלחה העולמית של הסדרה
"המורדת" בנטפליקס ,שהביאה לתרגום ספרי לשפות זרות רבות
מספור ,הוכיחה את אופיו האוניברסלי של המסע .יהיו פרטיה
הגיאוגרפיים של יציאתי מן הדת אשר יהיו ,הקהלים לסיפורים אינם
