Page 35 - 336
P. 35

‫בשלושה במרס ‪ ...1971‬יצאה הפגנה‬
    ‫של צעירים ממוסררה לעבר בניין‬
    ‫העירייה הסמוך‪ .‬ההפגנה המשיכה‬
    ‫לכיכר ציון‪ ,‬שם בלמה אותה‬
    ‫המשטרה‪ .‬מספר רב של עיתונאים‬
    ‫הגיעו לסקר את ההפגנה‪ .‬הצעירים‬
    ‫ממוסררה בחרו לקבוצתם את השם‬
    ‫"הפנתרים השחורים"‪ ,‬כשמה של‬
    ‫קבוצה מהפכנית אפרו‪-‬אמריקאית‬
    ‫שפעלה בארצות הברית בסוף‬

                ‫שנות השישים‪.‬‬

‫תוצאות מלחמת ששת הימים‪ ,‬איחוד ירושלים והרחקת‬                                                                            ‫צילום‪ :‬רינה תורג'מן‬
‫קו הגבול מהשכונה הביאו אליה שקט ביטחוני‪ .‬תושבי‬
‫השכונה קיוו ששינויים אלו יביאו לשיפור בתנאי החיים‬                  ‫החינוך החרדי והיה זר באופיו למסורת של בני השכונה‪.‬‬
‫ובמצב הכלכלי בשכונה‪ ,‬אולם השיפור איחר להגיע‪.‬‬                       ‫הלימודים התנהלו כך שילדי השכונה בחרו לעזוב את‬
‫בירושלים נבנו שכונות חדשות לעולים מארצות רווחה‪,‬‬                    ‫המסגרת הלימודית כבר בגילים צעירים מאוד‪ ,‬תשע‪-‬‬
‫ובשכונת מוסררה לא חל שיפור בתנאים הכלכליים‪,‬‬                        ‫עשר‪ ,‬ולצאת לעבוד בעבודות כפיים מזדמנות‪ .‬בשל‬
‫הפיזיים והחברתיים‪ .‬רגשות קיפוח עלו וצפו על פני‬                     ‫העדר פעילות חינוכית כדוגמת חוגים או תנועות נוער‪,‬‬
                                                                   ‫מצאו עצמם ילדי השכונה משוטטים לכיוון מרכז העיר‬
                                                            ‫השטח‪.‬‬  ‫ירושלים‪ .‬שם נעצרו – לעיתים על לא עוול בכפם‬
                                                                   ‫ולעיתים על עבירות שונות ומשונות‪ .‬מכאן הדרך לעולם‬
‫נמשיך מבית החלונות לרחוב הע"ח‪ ,‬נפנה שמאלה‬                          ‫העברייני הייתה קצרה‪ .‬בנות השכונה למדו במוסדות‬
‫לרחוב משמרות הכהונה ונמשיך עד לתחתית הרחוב‪.‬‬                        ‫שהכשירו אותן לעבודה מקצועית‪ ,‬אולם נאלצו (בלחץ‬
‫הגענו לנקודה הנמוכה ביותר במוסררה – פיזית וגם‬                      ‫המשפחה) להינשא בגילאים מוקדמים ולהקים משפחה‪.‬‬
‫מטפורית‪ .‬פה‪ ,‬ברחוב משמרות הכהונה‪ ,‬התגוררו לא‬                       ‫המצב הכלכלי של משפחות השכונה היה בכי רע‪ ,‬העוני‬
‫מעט מאותם צעירים שהחליטו בחורף ‪ 1971‬להקים‬                           ‫הלך וגבר במיוחד בשנות המיתון הכלכלי‪.1966-1965 :‬‬
‫זעקה חברתית‪ .‬בפברואר ‪ ,1971‬הודבקו בשכונה כרוזים‬
‫שקראו "די לאפליה ודי לקיפוח"; "מפגינים על זכותנו‬                                                      ‫בית החלונות צילום‪ :‬רינה תורג'מן‬
‫להתקיים כמו כל אזרח במדינה"‪ .‬בשלושה במרס‬
‫‪ ,1971‬בשעה שלוש בצוהריים‪ ,‬יצאה הפגנה של צעירים‬
‫ממוסררה לעבר בניין העירייה הסמוך‪ .‬ההפגנה המשיכה‬
‫לכיכר ציון‪ ,‬שם בלמה אותה המשטרה‪ .‬מספר רב של‬
‫עיתונאים הגיעו לסקר את ההפגנה‪ .‬הצעירים ממוסררה‬
‫בחרו לקבוצתם את השם "הפנתרים השחורים"‪ ,‬כשמה‬
‫של קבוצה מהפכנית אפרו‪-‬אמריקאית שפעלה בארצות‬

                                 ‫הברית בסוף שנות השישים‪.‬‬

‫גולדה מאיר‪ ,‬ראש הממשלה באותן שנים‪ ,‬חששה‬
‫מחיבור בין הקבוצה האמריקאית‪ ,‬שהייתה אנטי ציונית‪,‬‬
‫ובין צעירי מוסררה ולכן ביקשה ממנהיגי המחאה להגיע‬
‫ללשכתה לשיחה‪ .‬בפגישה שקיימה גולדה ב‪ 3-‬באפריל‬
‫‪ ,1971‬נכחו ראש הממשלה והשרים יגאל אלון (חינוך)‬
‫ומשה חזני (רווחה)‪ .‬מקבוצת הפנתרים השחורים הגיעו‬
‫יעקב אלבז‪ ,‬רמי מרציאנו‪ ,‬סעדיה מרציאנו‪ ,‬דוד לוי‬
‫וראובן אברג'יל‪ .‬בשיחה – שהפרוטוקול המלא שלה‬

‫‪31‬‬
   30   31   32   33   34   35   36   37   38   39   40