Page 36 - 336
P. 36
נשוב אל רחוב הע"ח .מימיננו שלט ברחובות שכונת מוסררה צילום :רינה תורג'מן
רחוב דרך הפנתרים השחורים.
כאן ,ליד השלט ,נוכל לסכם ולומר
כי סיפורה של המחאה שנולדה
בשכונת מוסררה ותחושות עוול
וקיפוח מוסיפות להדהד גם היום
בשיח הציבורי בישראל .אנו,
כמחנכים וכמי שאמונים על בניית
שיח ערכי ומפייס ,צריכים לזכור
כי עלינו לחתור לשוויון הזדמנויות
ולתחושת צדק חברתי לכול ,לכל
הפחות בשדה החינוכי שעליו אנו
מופקדים .חוסן לאומי הוא תוצר
של חוסן חברתי ,והמלאכה לבניית
חוסן זה טרם הושלמה.
נעלה בדרך הפנתרים השחורים אל רחוב שבטי ישראל מצוי ברשת – אמר ראובן אברג'יל" :אני רוצה לומר
ונסיים את הסיור. שמאז הקמנו את הצעקה מוכרת לכם הבעיה ,אבל היא
מוכרת מזמן .אלא שערים לה יותר מאז הקמנו את
מעובד מתוך גוגל מפות הצעקה .כולם יודעים שקיים בארץ פער כלכלי וחברתי,
וכל אחד אומר זאת בצורה שמוצא לנכון ".בהמשך,
ציינו מנהיגי המחאה את תחושות הקיפוח שלטענתם
חוו מהממסד .לאחר הפגישה ,המשיכו הפנתרים בסדרה
של פעולות .פעולות אלו העלו את שאלת השוויון
החברתי לסדר היום במדינה .הפנתרים קיימו מפגשי
סטודנטים ,עצרות והפגנות ,ופעילותם המשיכה אל
השדה הפוליטי .בבחירות של שנת ,1973התמודדו
שתי רשימות נפרדות של הפנתרים השחורים לכנסת
(שתיהן לא עברו את אחוז החסימה) .לאחר הבחירות
של שנת ,1977כבר היו שני חברי כנסת ממוסררה בבית
הנבחרים :צ'רלי ביטון ברשימת חד"ש וסעדיה מרציאנו
ברשימת של"י .דרכם של הפנתרים החלה בסמטות
שכונת מוסררה והגיעה אל מרכז הפוליטיקה בישראל.
סמטת "הם לא נחמדים" בשכונה צילום :רינה תורג'מן
32
