Page 114 - 26422
P. 114
114׀ מיה שרידן
הוא עצר לרגע .״אני לא רוצה שתעשי שום דבר שתתחרטי עליו
בסופו של דבר .לא יכולתי לא לנשק אותך ,ליבי .פאק ,אני רוצה
אותך .אני לא אכחיש את זה .אבל את ואני ...אנחנו רק ...״ הוא
הניד בראשו ונראה מתוסכל ,כועס ,אולי אפילו קצת עצוב .״את
אוהבת אותו?״
לרגע לא היה לי מושג על מי הוא מדבר ,ואז קלטתי ,וגרוני
התכווץ .הבטתי סביב ,במקום בו היינו כרוכים זה בזה לפני כמה
רגעים ,כשהתחננתי בפניו שיעשה בגופי כרצונו ,אחרי ששכרתי
אותו ...שייקח אותי בבטחה אל ארוסי לשעבר.
המשיכה שהרגשתי ,הרגשות שצמחו מיום ליום ,ואני לא יכולתי
לעצור בעדם .עם זאת ...עם זאת ,באתי הנה כדי להתעמת עם גבר
אחר ,ואם צריך ,להבטיח לגבר ההוא ,זה שאמרתי לו שאבלה איתו
את שארית חיי ,שלא אנטוש אותו ,גם אם טעה .חייתי ונשמתי
את המחויבות במשך זמן רב כל־כך ועכשיו ...עכשיו מה? חלפו
כמה ימים בחברת גבר אחר והשבועה שלי מתערערת ,ואני אכולת
ספקות שלא עלו בדעתי לפני כן .אני מנשקת אותו .מתפתלת על
הקרקע תחת משקלו המבורך .האם אני הפכפכה? עד כדי כך לא
יציבה? איזה מין אדם אני?
את אוהבת אותו?
אף גבר לא רוצה להיכנס למיטה עם נחש.
״אתה בטח חושב שאני לא מוסרית בדיוק כמו כרמן.״ התקשיתי
ללחוש את המילים מרוב מבוכה.
הוא הקדיר פנים ,בחן אותי לרגע ושפתיו הוצרו ומשהו קשה
הזדחל לתוך עיניו .״לא .הוא עזב אותך,״ הוא אמר בפשטות ,ללא
ספק הבין את כוונתי.
נשכתי את שפתי והרגשתי נבוכה ולא בטוחה בעצמי .ולפני
